הבלוג יוצא לחופשת חג המולד

היום אני יוצאת לחופשת חג המולד לשבועיים הקרובים, אותה אני הולכת לבלות בארץ, ולכן הבלוג לא יעודכן.

ביום שישי שעבר הייתי ביריד תרבות ואוכל של איזור מולדובה (האיזור שבו איאש נמצאת). היריד אורגן ע"י סטודנטים לתיירות וגיאוגרפיה. היה שם דוכן לכל איזור (עיר או איזור בעיר) ועל כל דוכן היה אוכל מקומי. הסטודנטים היו לבושים לפי התלבושת המסורתית באיזור. אני מצרפת כמה תמונות, למרות שנראה לי שקשה להעביר את החוויה אם לא רואים את כל הדוכנים. 

כל העיר בטירוף חג המולד. למעשה, כבר חודש זה ככה. כבר סיפרתי על הסופר שמלא בקישוטי חג המולד, ולאחרונה נדמה כאילו מצרכים לחג המולד השתלטו על הסופר. אני לא זוכרת מה היה במדפים האלה קודם. הכל גדוש במתנות למבוגרים, מתנות לילדים, קישוטים לעץ האשוח, כובעי סנטה, שוקולדים של חג המולד, ועוד דברים שבוודאי שכחתי. העיר עצמה מקושטת מאוד. בקניון פאלאס (הקניון המפואר, למי שלא זוכר) יש מופע חג המולד בתלת מימד שמוקרן כמה פעמים ביום. הרדיו מנגן כמעט באופן בלעדי שירי חג המולד (בעיקר שירים אמריקאים, מסתבר שהשירים ברומנית לא כל כך פופולריים כאן). אנשים מאחלים זה לזה חג מולד שמח כבר חודש. בכל מקום ציבורי יש עץ אשוח מקושט ומנורות צבעוניות. העיר חגיגית. השבוע אפילו היו זיקוקים שראיתי מהמרפסת בבית (לא יודעת אם היה שווה לקפוא בשבילם במרפסת). אני זוכרת שכשהגעתי וידעתי שלא אהיה כאן בחג המולד, קצת התאכזבתי שלא אזכה לראות את החג כפי שהוא נחגג במדינה נוצרית. לא היה לי מושג שאני אזכה לראות את ההכנות הארוכות בעולם לחג.

מחוץ לקניון התקינו בתחילת החודש משטח החלקה על הקרח. אני התנסיתי בזה בעבר רק פעם אחת, וכל מי שמכיר את כישוריי המוטוריים (ע"ע רכיבה על אופניים) יכול לדמיין לעצמו שלא בהצלחה רבה. בכל זאת, היה חבל לי שלא לנצל עוד אטרקציה שהעיר מציעה. השבוע כשהייתי בלימודים יצא לי לדבר על זה עם מישהו מהלימודים, והוא אמר שהוא הולך לשם עם חברים בחמישי בערב ושהוא יכול ללמד אותי להחליק. אז הצטרפתי אליהם. היה ממש כיף. הוא לימד אותי ממש טוב והשתדלתי ליישם את כל ההסברים, כך שאפילו צברתי קצת ביטחון להתרחק מהמעקה לבד. בנוסף, כל עוד זה היה תלוי בי - לא נפלתי, עד שאיזו ילדה שעמדה ליפול תפסה בי והפילה אותי על הגב (שזו הדרך הכי גרועה ליפול) אבל גם זה לא היה נורא. אחרי ההלם הראשוני קמתי וחזרתי לעצמי. היינו שם שעה וחצי עד שסגרו את המשטח. ממש נהניתי, אבל אני חושבת שהייתי קרובה ללקות בהיפותרמיה. המשטח ממוקם בחוץ, והטמפרטורה הייתה מתחת לאפס (אני לא יודעת בדיוק כמה). אני מניחה שהטמפרטורה על המשטח הייתי אפילו נמוכה יותר בגלל הקרח. הייתי בערך שעתיים בחוץ, ואחרי זמן קצר הידיים שלי פשוט קפאו. מסתבר שהכפפות שלי לא מספיקות למזג אוויר שכזה. כשחזרתי הביתה, לקח לי שעות להפשיר. גם בתוך הבית המחומם, אחרי ארוחת ערב וכוס תה, הייתי צריכה לשבת ממש על החימום וגם אז הרגשתי שטמפרטורת הגוף שלי לא חוזרת לעצמה. מזל שאחרי שינה ארוכה עם כמה שכבות חזרתי לעצמי. 

הבוקר עוד לא יצאתי החוצה אבל לפי Accuweather יש מינוס חמש מעלות בחוץ כרגע.

ואם אנחנו כבר בנושא, אז:
כל כך קר שלפעמים אני מפנטזת על כך שלו הייתי איראנית, אז היה לי בגד שמכסה את כל הגוף חוץ מהעיניים, ואז היה לי קר רק בעיניים. למעשה, איך שאני מתכסה עכשיו במעיל, כובע, צעיף וכפפות להליכה ברחוב, זה כבר לא שונה בהרבה.

שלג על עירי

ביום שלישי בבוקר ירד השלג הראשון. התלהבתי כמו ילדה קטנה וכמובן שהלכתי את ההליכה הרגילה שלי לאוניברסיטה, במשך חצי שעה (ואפילו הצלחתי לאכול את הסנדוויץ' של הבוקר בדרך). לא הייתי המשוגעת היחידה שהלכה ברגל בשלג, כנראה כי הוא היה נעים ולא חזק. בדרך חזרה צילמתי תמונה של שלג על האדמה (כמות קטנה כי השלג נפסק לא הרבה אחרי שהגעתי לאוניברסיטה) בדיוק מתחת לקישוטי חג המולד בפארק קופואו. סלחו לי על איכות התמונה, התמונה צולמה באמצעות תפוח אדמה.

ברביעי בצהריים כבר התחיל שלג רציני, ונכון לעכשיו, העיר כולה צבועה בלבן, ואני מאמינה שהשלג כאן כדי להישאר. צילמתי כמה תמונות, חלקן בתפוח אדמה וחלקן במצלמה אמיתית מחלון הבית שלי:

 שלג נערם בכניסה לבניין שלי

 פיאצה אונירי בלילה, עם קישוטי חג המולד ושלג

נוף מושלג מחלון ביתי

לכבוד השלג, אני משיקה פינה חדשה בשם "כל כך קר ש". הרעיון הוא להתחיל משפטים בביטוי "כל כך קר ש". אני מניחה שבכל רשומה יהיו לי כמה משפטים חדשים כאלה. והפעם בפינתנו:
כל כך קר שכשאני קונה בסופר בקבוק מים לא מהמקרר, אחרי כמה דקות ברחוב יש לי בקבוק מים קרים.

כל כך קר, שהמוכר בדוכן של הקפה, שאני קונה אצלו באופן קבוע קפוצ'ינו בינוני ומים מינרליים מוגזים, אמר לי בתחילת דצמבר שבחורף הוא לא מוכר מים כי הם קופאים.

כל כך קר, שכשאני יושבת במקום סגור, בכל פעם שמישהו פותח דלת אני מרגישה כאילו מישהו פתח את הדלת של המקפיא.

כל כך קר, שאפשר לקחת בתיק שוקולד ליום שלם ולא לדאוג שהוא יימס או יוגורט ליום שלם ולא לדאוג שהוא יתקלקל. למעשה, הדאגה האמיתית תהיה שהם ייקפאו.

אתמול בערב הייתי בקריוקי שירי כריסמס שארגנו באגודת הסטודנטים. בסוף רוב השירים היו לא של כריסמס. לא שרתי שום דבר, למרות שדווקא היו כמה שירים שהכרתי ברשימה (הם הכניסו לרשימה פחות או יותר כל שיר שהמילה כריסמס מופיעה בו, אבל דווקא השיר הזה לא היה והייתי מוכנה לשיר אותו). 

עד כאן להערב. כן, אני יודעת שגם בארץ עכשיו נורא קר ויש סופה. קצת הרסתם לי את ההתלהבות מהשלג כשכל הפיד שלי בפייסבוק מלא בתמונות של שלג מירושלים. אבל כאן השלג לא חד פעמי. ודווקא היום מאוד נעים, פלוס מעלה אחת. הלכתי ברגל למכון הכושר ואפילו הורדתי את הכפפות. מדהים איך שמהר הסתגלתי לקור הזה.

סופשבוע בבוקרשט

נתחיל בעדכונים מתחילת השבוע: עבדתי כל השבוע על הפרויקטים. חוץ מזה, הלכתי כרגיל למכון הכושר, ובחמישי בערב היה לי ערב באולינג מטעם אגודת הסטודנטים. השבוע ממש טס לי, כי הייתי מאוד עסוקה.

בסוף השבוע היה אמור להיות טיול חורף בהרים מטעם אגודת הסטודנטים, אבל הוא נדחה לסוף הסמסטר (כנראה לתאריך שבו אהיה כבר בארץ). אז החלטתי לארגן לעצמי טיול אלטרנטיבי. כבר מזמן רציתי לבקר בבוקרשט, כי הרי זה לא הגיוני שאגור בארץ כלשהי כמה חודשים ולא אראה את עיר הבירה שלה. העדפתי שזה יסתדר עם אחד הביקורים של אור, אבל בביקור האחרון הבנו שיכול להיות שזה כבר לא יסתדר לנו לנסוע ביחד. אז החלטתי לנסוע לבד בינתיים, אולי מתישהו בהמשך אסע גם עם אור (ממילא אי אפשר למצות את כל בוקרשט בסופ"ש אחד).

בספונטניות הזמנתי מלון, כרטיסי רכבת (הלוך בשישי אחרי הלימודים, חזור בראשון בשעת צהריים מוקדמת) וטיול מאורגן באנגלית לשבת.

בשישי בבוקר מיד אחרי הלימודים נסעתי לתחנת הרכבת שם עליתי על רכבת לא ישירה לבוקרשט. הרכבות ותחנות הרכבת שוות פסקה משלהן. הרכבות ישנות, וכך גם חלק מתחנות הרכבת. הזמנתי כרטיסים למחלקה ראשונה, שזה הרבה פחות מפנק משזה נשמע. בנסיעה הראשונה מישהו ישב לי במקום. כשניסיתי להגיד לו שזה המקום שלי הוא הסביר לי ברומנית לשבת במקום אחר בקרון. זה הלחיץ אותי כי פחדתי שיבוא מישהו שזה המקום שלו ואז לי יהיה לא נעים. בחזור כבר הבנתי שזה סטנדרטי, כשמישהי תפסה לי את המקום הנוח שלי (עם כיוון הנסיעה ועם שולחן קטן ושקע חשמל) ואמרה לי לשבת במקום אחר. בדרך לבוקרשט הייתה לי נסיעה לא ישירה, אלא עם עצירה, כי השעות של הרכבות הישירות לא הסתדרו לי. עצרתי בתחנת הרכבת ב- Dolhasca, וזו הייתה תחנה נוראית. היו בה ילדים מקבצי נדבות (נודניקים במיוחד) ושירותים שהם תא עם חור באדמה (חוויות השירותים מהנסיעה הזו היו הגרועות ביותר שלי מאז קורס הקצינים). מזל שהעצירה הייתה של שעה בלבד, ושלמרות הקור הייתה קצת שמש, אז היה יחסית נעים להמתין ברציף עם יתר הנוסעים.

הנסיעה הייתה מאוד ארוכה. הספקתי לעבוד קצת על הפרויקט (מסתבר שיכולות התכנות שלי משתפרות כשאין לי אינטרנט להיעזר בו), לקרוא גיליון של "לאישה" שאור הביא לי, לאכול קצת, לגלוש קצת באינטרנט בטלפון ולקרוא מאה ומשהו עמודים מהספר שאור קנה לי. הגעתי לבוקרשט בערב וכל מה שרציתי היה להתקלח וללכת לאכול. למזלי, המלון היה מאוד מוצלח, למרות שהמחיר שלו היה לא יקר והוא גם היה לא רחוק מהמרכז. אחרי שהתארגנתי הלכתי לאכול במסעדה קרובה למלון והאוכל היה טעים ולא יקר. כבר גרמו לי להאמין שבוקרשט נורא יקרה, וכל הניסיון שהיה לי בעבר עם בוקרשט היה רק עם שדה התעופה, שהמחירים בו היו כמו מחירים סטנדרטיים בארץ (לא בשדה התעופה). בעיר עצמה, רוב המחירים רק טיפה יותר יקרים מאלה שבאיאש, ועדיין הרבה יותר זולים מאשר בארץ. המוניות, לעומת זאת, זולות יותר מאשר באיאש (וגם שם הן זולות מאוד).

בשבת בבוקר יצאתי לטיול מאורגן. אני בדר"כ מאוד נגד טיולים מאורגנים, זה מעלה אצלי אסוציאציה של קבוצה גדולה ורועשת ומדריך משעמם. עם זאת, מכיוון שהגעתי לכל כך מעט זמן, רציתי לנצל את השהות שלי בבוקרשט כמה שיותר טוב, וגם לא היה לי הרבה זמן מראש לתכנן מסלול. לכן הזמנתי טיול מאורגן. המדריך אסף אותי מהמלון בבוקר. הטיול היה באנגלית, והוא כולל עד 8 אנשים (כמה שנכנסים במיניבוס). הטיול שלנו כלל רק אותי ועוד זוג פנסיונרים בריטים נחמדים. המדריך היה מאוד נחמד, דיבר אנגלית מעולה, וסיפר לנו סיפורים מאוד מעניינים, על כל ההיסטוריה של רומניה, האיחוד, הקומוניזם והמהפכה. היה טיול מאוד מוצלח. הספקנו לראות הרבה ובעיקר לשמוע הרבה סיפורים, מה שהיה לחלוטין מתפספס אם הייתי מטיילת לבד.

ביקרנו בארמון של צ'אוצ'סקו, שם היה לנו סיור של שעה עם מדריך מקומי, גם הוא דיבר באנגלית טובה וגם הוא היה מאוד מעניין. בתוך הארמון אסור לצלם (מותר רק אם משלמים עוד 30 LEI בכניסה, ומחיר הכניסה לסטודנטים היה 13 LEI בלבד), אז אין לי תמונות של המקום מבפנים אלא רק מבחוץ. זה הבניין הכי כבד בעולם, יש בו למעלה מאלף חדרים והכל בו גדול: נברשת של שני טון, שטיח של שלושה טון וכו'. הבניין הזה נבנה בשנות השמונים ע"י צ'אוצ'סקו כדי לשמש אותו, אבל בזמן המהפכה ב-89, רק 90% ממנו הושלם ולמעשה הוא מעולם לא השתמש בבניין. הרומנים חשבו להרוס אותו כי הוא היה סמל לקומוניזם, אבל בסוף השאירו אותו והיום משתמשים בו לכנסים של חברות מסחריות, אירועים פרטיים (אפשר לשכור אותו לחתונה למשל) ולצרכי הממשלה והפרלמנט.

משם המשכנו למוזיאון ה- Village. זה מוזיאון שמתאר את צורות ההתיישבות באזורים השונים ברומניה, ויש בו שחזורים של בתים מכל מיני חומרים, כלי עבודה חקלאיים, בתי גידול של חיות, פרויקטים של אנרגיה סולארית וכו'. המוזיאון היה מאוד יפה וההסברים של המדריך הפכו אותו למאוד מעניין.

בדרך ראינו כל מיני אתרים נוספים: הספרייה המרכזית של אוניברסיטת בוקרשט, שער הניצחון, כיכר האיחוד ועוד המון אתרים אחרים. הטיול נגמר בסביבות 14:30 וביקשתי מהמדריך שיוריד אותי באיזור שמעניין להמשיך לטייל בו. הספקתי לראות את שוק חג המולד של בוקרשט, לטייל במדרחוב יפה בשם Lipscani באיזור העיר הישנה ולהגיע לאזור מעניין עם כמה כנסיות. היה קפוא בחוץ וההליכה המרובה בחוץ גרמה לכך שלא אחשוב פעמיים על קניית יין רותח, משקה שמוכרים ברחוב בדוכנים רבים. זה היה טעים ובדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתחמם (ולא בגלל האלכוהול. לדעתי, החימום נידף את רוב האלכוהול).

החלטתי לחזור למלון כבר בסביבות חמש כי רציתי קצת לנוח ובעיקר לעשות מקלחת חמה. בערב יצאתי שוב לארוחת ערב, הפעם במסעדה קצת יותר רחוקה, ובדרך אליה יצא לי לראות קישוטי חג-מולד מושקעים וגדולים יותר מאלה שראיתי באיאש. מסתבר שהדליקו אותם לראשונה בערב הקודם (באיאש הם דולקים כבר חודש, נראה לי). חשבתי לטייל עוד קצת בלילה אבל לא מצאתי יעד אז בסוף הסתפקתי בהליכה למסעדה ובחזרה, ונראה לי שהצלחתי כך לספוג את אווירת הלילה בבוקרשט, שזה מה שרציתי.

במקור התכוונתי לקום יחסית מאוחר ביום ראשון כדי שלא אהיה גמורה מעייפות ברכבת, אבל אז חשבתי על זה שאם אקום מוקדם אולי אספיק לראות עוד משהו בבוקר. החלטתי ללכת לבית הכנסת הגדול וזו הייתה החלטה מוצלחת מאוד. המקום לא היה רחוק מהמלון. בית הכנסת מרשים מאוד, יותר מרוב בתי הכנסת שיצא לי לראות (רובם יחסית צנועים). בית הכנסת הוא שחזור של בית הכנסת שהיה קיים שם לפני שנהרס במלחמת העולם השנייה. המקום מציג תערוכה גדולה מאוד בנושא שואת יהודי רומניה. בפנים היה אדם זקן חביב מאוד שהדריך אותי באנגלית, קודם כל על המקום עצמו ולאחר מכן עבר אתי על כל המוצגים בתערוכה, הסביר לי על כל אחד מהם ואחר כך ביקש ממני לעבור שוב על כל המוצגים בעצמי ולקרוא את ההסברים באנגלית. הכניסה למקום לא עולה כסף אבל תרמתי כסף בסוף הביקור. גם בגלל שהמקום כל כך מושקע ומתוחזק ובעיקר בזכות האיש הזקן הנחמד הזה שעושה עבודה כל כך חשובה.

זהו, משם הלכתי להצטייד באוכל לנסיעה הארוכה ברכבת, חזרתי למלון, עשיתי צ'ק אאוט ונסעתי לתחנת הרכבת. לצערי הנסיעה הזו הייתה קצרה, אבל היא השאירה אותי עם טעם של עוד. אולי אתכנן לי בהזדמנות טיול לאיזה סוף שבוע לטירה של דרקולה.

ביקור שני של אור

ביום שלישי בבוקר, בדרך חזרה מהלימודים עצרה לי מכונית וממנה נופפו לי לשלום אור, ההורים שלו וקרוב המשפחה שגר כאן. היה כל כך קר שהייתי מכוסה בכובע, מעיל, כפפות וצעיף, אני מתפלאה שהם בכלל זיהו אותי. אור היה כאן חמישה ימים וההורים שלו היו כאן יומיים והמשיכו לבוקרשט. במהלך הימים שלנו ביחד הלכנו ביחד ללימודים פעמיים (ואור השתתף בשיעור), אכלנו במסעדות וגם ארוחות ביתיות טעימות, אור סחב בשבילי שתי שישיות של 2 ליטר מים וביצע עסקת חילופי שוקולד ומוצרי מזון (הביא שוקולד לחברים ומוצרי מזון ישראליים לי ולחברים, קנה שוקולד רומני וגם קיבל שוקולד רומני מהחברים המקומיים). 

ביום רביעי נסענו לבוטושן לראות איפה שאבא של אור היה גר בתור ילד. הבית כבר לא היה קיים ובעיר עצמה אין יותר מדי מה לראות. ראינו כנסייה וניסינו להגיע גם לבית הכנסת אבל הוא היה סגור. יכול להיות גם שמעט הטיול שעשינו בחוץ היה קצת פחות מהנה בגלל שהיו 0 מעלות והקור חדר לעצמות. עם זאת, פגשנו עוד קרוב משפחה מאוד נחמד שגם מדבר עברית כי הוא עבד פעם בארץ, ובילינו יום נחמד כולנו ביחד. 

לימודים: אני ממשיכה באותו הקו של לקבל בונוס במבחנים שלא ידעתי שיש בהם בונוס. השבוע קיבלתי 125 ו-120, אני לא זוכרת מה מהם באיזה מבחן, אחד מהם בתרגום מכונה ואחד בשיטות סטטיסטיות בעיבוד שפות טבעיות. חוץ מזה, התחלנו לדבר השבוע על הפרויקטים שלנו, וכרגע יש לי פרויקטים ענקיים בשני קורסים (השלישי בטח יתווסף השבוע), נושא שאני צריכה לבחור מתוך רשימת נושאים בתרגום מכונה כדי להעביר עליו הרצאה, ומאמר שעדיין לא סיימתי לכתוב (אני כותבת בו בכל זמן פנוי שיש לי, שהוא לא רב לאחרונה). קצת עמוס, אבל אני בטח אצליח להשתלט על זה כשאחזור לארץ בחג המולד ויהיה לי הרבה זמן פנוי במהלך הימים.

חנוכה: אור הביא חנוכייה כדי שנדליק נרות. זו הייתה חוויה מעניינת להדליק נרות בחו"ל. הדלקנו נרות בבית בשלישי, רביעי, חמישי ושבת. ברביעי היינו אמורים ללכת להדלקת נרות בקהילה היהודית אבל לא הספקנו להגיע, כי חזרנו מאוחר מהטיול בבוטושן. החזרתי לאור את החנוכייה כדי שידליק בבית (וכדי שלא אתקע עם זה כאן כשאני חוזרת לארץ...), אז ביום ראשון הדלקתי חנוכייה וירטואלית סתם בשביל הקטע. אור מרשה לעצמו סופגניה אחת ביום במהלך החג. ביום שלישי הוא אכל חצי פפנאש במסעדה (אני לא אכלתי את החצי השני, לא לדאוג) והחשיב אותו כסופגניה אחת. ברומניה יש סופגניות ממש כמו הקלאסיות הקטנות שיש בארץ וזה נקרא כאן גוגוש. אחרי שכל השבוע לא יצא לו לאכול כזו, בשבת הסתובבנו ברחובות לחפש, עד שהגענו לסופר ושם קנינו לו כזו סופגניה. מצורפת תמונה.

חג המולד: אמנם זה עוד רחוק, אבל הכל כאן מקושט לחג המולד. אני מתכוונת לצלם משהו מהקישוטים המוארים באיזה לילה ולהעלות תמונות באחת מהרשומות הקרובות. בינתיים יש לי תמונה של אחד הקישוטים ביום.

יום הולדת: היה לי יום הולדת ביום חמישי. יום חמישי זה היום הפנוי שלי מהלימודים אז העברנו יום רגוע ביחד. אור הביא לי כמה מתנות שאת חלקן הוא החזיר בינתיים לארץ (דיסקים, שאין לי דרך לנגן כאן, אבל הוא דאג גם להוריד אותם מהאינטרנט כדי שיהיה לי על המחשב. אם קונים דיסק וגם מורידים אותו מהאינטרנט זה הופך לחוקי?). בערב יצאנו לאכול במסעדה שנמצאת ברחוב שלי, וממנה נסענו למסעדה אחרת כדי לאכול עוגה. זו מסעדה שהיא קצת רחוקה ורצינו לנסות בה את העוגות כבר מזמן, אז ניצלנו את ההזדמנות של מאורע מיוחד כדי לנסוע לשם במיוחד לאכול עוגה. היה טעים.

סופ"ש במלון: כשהיינו כאן באוגוסט לכמה ימים כדי לשכור את הדירה, שהינו במלון אוניריאה, שזה מלון ספא מפנק, שיש בו חדר כושר, חוגים, בריכה, ג'קוזי, סאונות, טיפולים וכו'. הייתה לי אז דלקת בעיניים ולא יכולתי לנצל את הספא בכלל. זה ממש אכזב אותי אז, וההורים של אור אמרו לנו אז שהם קונים לנו לילה במלון לכבוד יום ההולדת שלי. עכשיו היה קצת מוזר לגור בעיר ולנסוע למלון באותה העיר, אבל היה שווה בהחלט. אחרי שחזרנו מהלימודים ביום שישי, התארגנו מהר ויצאנו למלון. התפנקנו בטיפול בספא ואחר כך עלינו לחדר לנוח (בפועל, במקום לנוח, חשבתי על פרויקט בתרגום מכונה שהמרצה ביקשה בבוקר שאחליט עליו באותו היום ואשלח לה על כך מייל). בערב אכלנו שוב במסעדה הפנורמית והיה שוב טעים. אחר כך יצאנו לבר קריוקי. שרנו שם את Perfect Situation של Weezer. שמענו שם את Dragostea Din Tei שזה השיר הרומני שהיה מפורסם לפני כמה שנים בארץ. לא אהבתי את השיר הזה בארץ אבל זה היה כיף לשמוע אותו כאן (ולהכיר שיר ברומנית בקריוקי, לשם שינוי).
למחרת בבוקר קמנו מוקדם כדי לנצל עוד קצת את הספא. אני רצתי על ההליכון ואור היה בבריכה. משם התארגנו והלכנו לארוחת הבוקר שהיא ממש טעימה שם (אני שוקלת ברצינות לקפוץ לשם איזה בוקר לאכול שם בתשלום, זה עולה 25 LEI וזו ארוחה נהדרת).
המלון הזה נחשב למלון יוקרתי בסטנדרט המחירים כאן, אבל מי שרגיל למחירים של הארץ לא יכול להתרגל לכמה שהכל זול. מרוב שהכל זול, הזמנו בשישי בצהריים קפוצ'ינו לחדר דרך שירות החדרים. בחיים לא הזמנתי שירות חדרים קודם! זה עלה לנו 14 LEI לשתי כוסות קפה. בשבת לפני שעשינו צ'ק אאוט לקחתי מהמיני בר בקבוק של חצי ליטר מים מינרליים מוגזים שעלה 2 LEI, כמו בדוכנים ברחוב. במסעדה, שהיא אחת היקרות בעיר, החשבון שלנו בערב יצא 115 LEI על שתי מנות ראשונות, שתי עיקריות, שתי כוסות יין ומים מינרליים מוגזים (וגם סלסלת לחמים שמגיעה בחינם). וזאת אחת המסעדות היקרות כאן. על ארוחה דומה במסעדה ברחוב שלי (שהיא גם מסוגננת ויוקרתית יותר מרוב המסעדות בארץ), שילמנו 85 LEI. 

מזג אוויר: קר. בשבוע שעבר היו כמה ימים קפואים. בשלישי בבוקר הייתה רוח והיה כל כך קר שתוך כדי הליכה זלגו לי דמעות באופן לא רצוני. בשישי בבוקר הלכנו לאוניברסיטה במינוס 2 מעלות והתחיל לטפטף קצת גשם. אור ראה פתית לבן אז יכול להיות שהיה קצת שלג מעורב בגשם. בטח בימים הקרובים יהיה מושלג. אתמול לשם שינוי היה יום ממש נעים. היו 9 מעלות בחוץ כשהלכתי בבוקר לקניות. היה תענוג להסתובב בחוץ. מוזר איך שבארץ 9 מעלות נחשב לכל כך קר וכאן נעים לי במזג אוויר כזה. היום היה קר יותר אבל התחלתי רשמית את החורף ועברתי למעיל החורף שלי שהוא, מסתבר, אכן יותר מחמם.

זהו. כתבתי המון. בטח שכחתי לספר יותר דברים ממה שכתבתי. אתמול ניסיתי להספיק את כל מה שלא הספקתי בכל השבוע כשלא רציתי לבזבז זמן עם אור. אני מותשת, ועדיין יש לי המון דברים על הראש. לפחות לא משעמם לי.