סופשבוע בבוקרשט

נתחיל בעדכונים מתחילת השבוע: עבדתי כל השבוע על הפרויקטים. חוץ מזה, הלכתי כרגיל למכון הכושר, ובחמישי בערב היה לי ערב באולינג מטעם אגודת הסטודנטים. השבוע ממש טס לי, כי הייתי מאוד עסוקה.

בסוף השבוע היה אמור להיות טיול חורף בהרים מטעם אגודת הסטודנטים, אבל הוא נדחה לסוף הסמסטר (כנראה לתאריך שבו אהיה כבר בארץ). אז החלטתי לארגן לעצמי טיול אלטרנטיבי. כבר מזמן רציתי לבקר בבוקרשט, כי הרי זה לא הגיוני שאגור בארץ כלשהי כמה חודשים ולא אראה את עיר הבירה שלה. העדפתי שזה יסתדר עם אחד הביקורים של אור, אבל בביקור האחרון הבנו שיכול להיות שזה כבר לא יסתדר לנו לנסוע ביחד. אז החלטתי לנסוע לבד בינתיים, אולי מתישהו בהמשך אסע גם עם אור (ממילא אי אפשר למצות את כל בוקרשט בסופ"ש אחד).

בספונטניות הזמנתי מלון, כרטיסי רכבת (הלוך בשישי אחרי הלימודים, חזור בראשון בשעת צהריים מוקדמת) וטיול מאורגן באנגלית לשבת.

בשישי בבוקר מיד אחרי הלימודים נסעתי לתחנת הרכבת שם עליתי על רכבת לא ישירה לבוקרשט. הרכבות ותחנות הרכבת שוות פסקה משלהן. הרכבות ישנות, וכך גם חלק מתחנות הרכבת. הזמנתי כרטיסים למחלקה ראשונה, שזה הרבה פחות מפנק משזה נשמע. בנסיעה הראשונה מישהו ישב לי במקום. כשניסיתי להגיד לו שזה המקום שלי הוא הסביר לי ברומנית לשבת במקום אחר בקרון. זה הלחיץ אותי כי פחדתי שיבוא מישהו שזה המקום שלו ואז לי יהיה לא נעים. בחזור כבר הבנתי שזה סטנדרטי, כשמישהי תפסה לי את המקום הנוח שלי (עם כיוון הנסיעה ועם שולחן קטן ושקע חשמל) ואמרה לי לשבת במקום אחר. בדרך לבוקרשט הייתה לי נסיעה לא ישירה, אלא עם עצירה, כי השעות של הרכבות הישירות לא הסתדרו לי. עצרתי בתחנת הרכבת ב- Dolhasca, וזו הייתה תחנה נוראית. היו בה ילדים מקבצי נדבות (נודניקים במיוחד) ושירותים שהם תא עם חור באדמה (חוויות השירותים מהנסיעה הזו היו הגרועות ביותר שלי מאז קורס הקצינים). מזל שהעצירה הייתה של שעה בלבד, ושלמרות הקור הייתה קצת שמש, אז היה יחסית נעים להמתין ברציף עם יתר הנוסעים.

הנסיעה הייתה מאוד ארוכה. הספקתי לעבוד קצת על הפרויקט (מסתבר שיכולות התכנות שלי משתפרות כשאין לי אינטרנט להיעזר בו), לקרוא גיליון של "לאישה" שאור הביא לי, לאכול קצת, לגלוש קצת באינטרנט בטלפון ולקרוא מאה ומשהו עמודים מהספר שאור קנה לי. הגעתי לבוקרשט בערב וכל מה שרציתי היה להתקלח וללכת לאכול. למזלי, המלון היה מאוד מוצלח, למרות שהמחיר שלו היה לא יקר והוא גם היה לא רחוק מהמרכז. אחרי שהתארגנתי הלכתי לאכול במסעדה קרובה למלון והאוכל היה טעים ולא יקר. כבר גרמו לי להאמין שבוקרשט נורא יקרה, וכל הניסיון שהיה לי בעבר עם בוקרשט היה רק עם שדה התעופה, שהמחירים בו היו כמו מחירים סטנדרטיים בארץ (לא בשדה התעופה). בעיר עצמה, רוב המחירים רק טיפה יותר יקרים מאלה שבאיאש, ועדיין הרבה יותר זולים מאשר בארץ. המוניות, לעומת זאת, זולות יותר מאשר באיאש (וגם שם הן זולות מאוד).

בשבת בבוקר יצאתי לטיול מאורגן. אני בדר"כ מאוד נגד טיולים מאורגנים, זה מעלה אצלי אסוציאציה של קבוצה גדולה ורועשת ומדריך משעמם. עם זאת, מכיוון שהגעתי לכל כך מעט זמן, רציתי לנצל את השהות שלי בבוקרשט כמה שיותר טוב, וגם לא היה לי הרבה זמן מראש לתכנן מסלול. לכן הזמנתי טיול מאורגן. המדריך אסף אותי מהמלון בבוקר. הטיול היה באנגלית, והוא כולל עד 8 אנשים (כמה שנכנסים במיניבוס). הטיול שלנו כלל רק אותי ועוד זוג פנסיונרים בריטים נחמדים. המדריך היה מאוד נחמד, דיבר אנגלית מעולה, וסיפר לנו סיפורים מאוד מעניינים, על כל ההיסטוריה של רומניה, האיחוד, הקומוניזם והמהפכה. היה טיול מאוד מוצלח. הספקנו לראות הרבה ובעיקר לשמוע הרבה סיפורים, מה שהיה לחלוטין מתפספס אם הייתי מטיילת לבד.

ביקרנו בארמון של צ'אוצ'סקו, שם היה לנו סיור של שעה עם מדריך מקומי, גם הוא דיבר באנגלית טובה וגם הוא היה מאוד מעניין. בתוך הארמון אסור לצלם (מותר רק אם משלמים עוד 30 LEI בכניסה, ומחיר הכניסה לסטודנטים היה 13 LEI בלבד), אז אין לי תמונות של המקום מבפנים אלא רק מבחוץ. זה הבניין הכי כבד בעולם, יש בו למעלה מאלף חדרים והכל בו גדול: נברשת של שני טון, שטיח של שלושה טון וכו'. הבניין הזה נבנה בשנות השמונים ע"י צ'אוצ'סקו כדי לשמש אותו, אבל בזמן המהפכה ב-89, רק 90% ממנו הושלם ולמעשה הוא מעולם לא השתמש בבניין. הרומנים חשבו להרוס אותו כי הוא היה סמל לקומוניזם, אבל בסוף השאירו אותו והיום משתמשים בו לכנסים של חברות מסחריות, אירועים פרטיים (אפשר לשכור אותו לחתונה למשל) ולצרכי הממשלה והפרלמנט.

משם המשכנו למוזיאון ה- Village. זה מוזיאון שמתאר את צורות ההתיישבות באזורים השונים ברומניה, ויש בו שחזורים של בתים מכל מיני חומרים, כלי עבודה חקלאיים, בתי גידול של חיות, פרויקטים של אנרגיה סולארית וכו'. המוזיאון היה מאוד יפה וההסברים של המדריך הפכו אותו למאוד מעניין.

בדרך ראינו כל מיני אתרים נוספים: הספרייה המרכזית של אוניברסיטת בוקרשט, שער הניצחון, כיכר האיחוד ועוד המון אתרים אחרים. הטיול נגמר בסביבות 14:30 וביקשתי מהמדריך שיוריד אותי באיזור שמעניין להמשיך לטייל בו. הספקתי לראות את שוק חג המולד של בוקרשט, לטייל במדרחוב יפה בשם Lipscani באיזור העיר הישנה ולהגיע לאזור מעניין עם כמה כנסיות. היה קפוא בחוץ וההליכה המרובה בחוץ גרמה לכך שלא אחשוב פעמיים על קניית יין רותח, משקה שמוכרים ברחוב בדוכנים רבים. זה היה טעים ובדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתחמם (ולא בגלל האלכוהול. לדעתי, החימום נידף את רוב האלכוהול).

החלטתי לחזור למלון כבר בסביבות חמש כי רציתי קצת לנוח ובעיקר לעשות מקלחת חמה. בערב יצאתי שוב לארוחת ערב, הפעם במסעדה קצת יותר רחוקה, ובדרך אליה יצא לי לראות קישוטי חג-מולד מושקעים וגדולים יותר מאלה שראיתי באיאש. מסתבר שהדליקו אותם לראשונה בערב הקודם (באיאש הם דולקים כבר חודש, נראה לי). חשבתי לטייל עוד קצת בלילה אבל לא מצאתי יעד אז בסוף הסתפקתי בהליכה למסעדה ובחזרה, ונראה לי שהצלחתי כך לספוג את אווירת הלילה בבוקרשט, שזה מה שרציתי.

במקור התכוונתי לקום יחסית מאוחר ביום ראשון כדי שלא אהיה גמורה מעייפות ברכבת, אבל אז חשבתי על זה שאם אקום מוקדם אולי אספיק לראות עוד משהו בבוקר. החלטתי ללכת לבית הכנסת הגדול וזו הייתה החלטה מוצלחת מאוד. המקום לא היה רחוק מהמלון. בית הכנסת מרשים מאוד, יותר מרוב בתי הכנסת שיצא לי לראות (רובם יחסית צנועים). בית הכנסת הוא שחזור של בית הכנסת שהיה קיים שם לפני שנהרס במלחמת העולם השנייה. המקום מציג תערוכה גדולה מאוד בנושא שואת יהודי רומניה. בפנים היה אדם זקן חביב מאוד שהדריך אותי באנגלית, קודם כל על המקום עצמו ולאחר מכן עבר אתי על כל המוצגים בתערוכה, הסביר לי על כל אחד מהם ואחר כך ביקש ממני לעבור שוב על כל המוצגים בעצמי ולקרוא את ההסברים באנגלית. הכניסה למקום לא עולה כסף אבל תרמתי כסף בסוף הביקור. גם בגלל שהמקום כל כך מושקע ומתוחזק ובעיקר בזכות האיש הזקן הנחמד הזה שעושה עבודה כל כך חשובה.

זהו, משם הלכתי להצטייד באוכל לנסיעה הארוכה ברכבת, חזרתי למלון, עשיתי צ'ק אאוט ונסעתי לתחנת הרכבת. לצערי הנסיעה הזו הייתה קצרה, אבל היא השאירה אותי עם טעם של עוד. אולי אתכנן לי בהזדמנות טיול לאיזה סוף שבוע לטירה של דרקולה.