חזרתי. אני בארץ. זו תהיה הרשומה האחרונה ובה אספר לכם על הימים האחרונים שלי באיאש ועל הטיול שעשינו ביומיים שאחרי העזיבה ולפני שחזרנו לארץ.
ברשומה הקודמת סיפרתי על כל מה שהתכוונו לעשות עד החזרה. בגדול, אכן היו לנו כמה ימים כמעט רק של בילויים (חוץ מאריזה וכו'). ויתרנו רק על ההחלקה על הקרח כי היה קר מדי לשהות בחוץ. השבוע האחרון היה שבוע של הרבה אוכל טוב, קינוחים, סרט, באולינג, הצגה (ברומנית), בילוי עם חברים וטיולים. בניגוד לחששות שלי, הצלחתי לארוז את כל מה שרציתי להחזיר לארץ במסגרת המזוודות והמשקל המותר לטיסה. מכיוון שאור טס אליי כל כך הרבה בחודשים האחרונים, הוא זכה למעמד Silver בכרטיס Flying Blue (נוסע מתמיד של כמה חברות תעופה וביניהן טארום הרומנית) ובאופציה לנסוע עם מזוודה נוספת. השארתי מאחוריי מוצרי חשמל למטבח, כלי מטבח, מעמד וסל כביסה, שמיכה וכו'. לא רציתי סתם להשאיר את הציוד הזה בדירה אז פרסמתי הודעה בקבוצה של הסטודנטים הזרים בפייסבוק, וכמות הפניות הייתה גדולה משצפיתי. הצלחנו למסור את כל הציוד ואני לא יודעת מי היה יותר מרוצה מזה, אני או הסטודנטיות שקיבלו אותו.
אזהרה - מכאן הרשומה הזו תהיה דומה יותר ליומני המסע שלנו לאיטליה, אמסטרדם ופריז. מי שלא מתעניין בתיאורי המסעדות, המלון, והאתרים, יכול לסיים לקרוא כאן.
הגענו לבוקרשט ביום שני בערב. הגענו למלון ומיד יצאנו לאכול במסעדה Casa Cu Tei. זו אחת המסעדות שאכלתי בהן בביקור הקודם שלי לבוקרשט והייתי חייבת לחזור אליה כי אכלתי בה את אחת ממנות הדגים הכי טעימות שאכלתי אי פעם. הפעם היא הייתה קצת פחות טעימה, כמו שתמיד קורה כשזוכרים מנה כלשהי לטובה, אבל היא עדיין הייתה טובה מאוד. בנוסף, הפעם אכלנו שם גם קינוח - עוגת תפוחים ביתית וטעימה. אור שתה אלכוהול בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו (הודות למחירי האלכוהול הזולים ביחס לארץ). את הדרך חזרה למלון רצינו לעשות ברגל, כדי לא ללכת לישון מיד על בטן מלאה (בכל זאת, "תקענו" ארוחת שלוש מנות בעשר בלילה). יש לנו היסטוריה של ניווט לא מוצלח בחו"ל וזה קרה גם הפעם, בניגוד לביקור הקודם שלי בבוקרשט שבו לא התבלבלתי אפילו פעם אחת בדרך (מסקנה - אור אשם ביכולות הניווט הלא מוצלחות שלנו). מצאנו את עצמנו משוטטים במינוס שתיים עשרה מעלות עד שהחלטנו לקחת מונית, ובה גילינו שהתרחקנו יותר מדי. אני תמיד מנחמת את עצמי במקרים האלה שלפחות שרפנו איזו קלוריה.
המלון ששהינו בו היה מלון Berthelot באיזור מרכזי ליד האתניאום. הוא היה מאוד מוצלח. השירות היה מוקפד (למשל, העלו לנו את המזוודות לחדר), ארוחת הבוקר הייתה מגוונת וטעימה (בינינו, מה יותר חשוב מזה במלון?) והחדר היה מאובזר כמו שצריך. גם המחיר היה אטרקטיבי, אבל באופן כללי רוב המלונות שם לא יקרים.
ביום שלישי היה מתוכנן לנו טיול מאורגן עם חברת Travel Maker שטיילתי אתם בבוקרשט בביקור הקודם. שעת האיסוף הייתה שמונה, אז קמנו מוקדם מאוד והגענו לחדר האוכל בשעת הפתיחה שלו. האיסוף התבצע מהאתניאום, שהיה קרוב מאוד למלון, אבל למרות שקיבלנו הוראות הגעה מהפקיד בקבלה, הצלחנו להסתבך ולאחר לאיסוף בעשרים דקות. אני נלחצת מאיחורים ולא נעים לי כשמחכים לי, אבל זה היה לא נורא. הטיול היה עם המדריך שהיה לי בטיול הקודם, שהוא בחור מאוד נחמד, דובר אנגלית טובה ובעל סיפורים מעניינים, על נושאים שקשורים וגם לא קשורים לטיול. חוץ מאור וממני היה בטיול עוד גבר מלטביה שגר כרגע ביפן, והוא היה בטיסת קונקשן ארוכה מפורטוגל ליפן ועצר לטייל ברומניה (ובעוד כמה ארצות).
הטיול שלנו נקרא "שתי טירות ביום אחד". הטיול התחיל בנסיעה ארוכה בה המדריך סיפר לנו את ההיסטוריה של רומניה, מתקופת המלוכה, דרך הקומוניזם ועד למהפכה. היעד הראשון לעצירה היה טירת פלש שבסינאיה. הארמון שימש את משפחת המלוכה. הוא סגור בימי שלישי בחורף, לכן ראינו אותו רק מבחוץ.
בהמשך, נסענו לטירת בראן, הידועה יותר בתור "הטירה של דרקולה". בניגוד למתבקש, הטירה לא מפחידה ואין שם הרבה אלמנטים שקשורים לדרקולה. הטירה נקנתה ע"י המלכה מארי ושופצה עבור מגורים, לכן מה שבעיקר ניתן לראות בה הוא את חדרי המגורים של המלכה. בכלל, נראה לי שהרומנים לא כל כך אוהבים את האגדה על דרקולה. המדריך אמר לנו שלדעתו ולאד צפש היה משפד רק את ה"רעים" ושדווקא היה טוב בתקופה שלו, הפשע לא היה נפוץ כי אנשים פחדו להשתפד. הוא סיפר לנו סיפור משעשע על משפחה בת ארבע נפשות מארגנטינה שהגיעה לטיול ברומניה ויצאה לטיול הטירות אתו. הוא התחיל לספר להם על ההיסטוריה של רומניה והם חתכו אותו די מהר ואמרו שזה לא מעניין אותם ושהם רוצים לשמוע על דרקולה. הוא אמר להם משהו על זה שזו אגדה והם התרגזו וביקשו לבטל את הטיול. מסתבר שהם הגיעו חמושים בסכינים כדי לחסל את דרקולה. הוא לא רצה לבטל את הטיול ולא היה בטוח מה לעשות, אז הוא התקשר לקרוב משפחה שלו מבראן וביקש ממנו להתחפש לדרקולה ולהמתין להם בטירה. הוא השביע את התיירים שלא יפגעו בולאד מכיוון שיש לו עוד טיולים ויש עוד תיירים שמעוניינים לראות אותו. הם הגיעו לטירה, הצטלמו עם דרקולה ועם הסכינים והיו מרוצים מאוד. זה היה סיפור משעשע, וקשה להאמין שיש אנשים שמאמינים באגדות שכאלה.
אחרי הביקור בטירה, הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה בבראן. המדריך ניסה לפתוח לנו את התאבון ע"י תיאורי מנות רומניות אותנטיות מהמסעדה, אך כל מה שהוא תיאר לנו היה מנות בשריות שאנחנו לא אוכלים ושלא נשמעו מפתות בכלל ובטח שלא מתאימות לארוחת צהריים במהלך טיול שהגענו אליו מראש עייפים. למזלנו, המסעדה הייתה מוצלחת מאוד. אכלנו ארוחה קלה של מרק וסלט (אני) ומרק וממליגה (אור). האוכל היה טעים מאוד. כדי להשלים את החוויה האותנטית, הזמנו יין חם (Vin fiert). כבר שתיתי את זה בעבר וזה לא אמור להיות חזק. איכשהו, הפעם כנראה שהכמות הגדולה (הגיע קנקן של ליטר), ביחד עם הארוחה הקלה (מדי, כנראה) והעייפות, גרמה לי להיות מסובבת לחלוטין, וביליתי את הנסיעה ליעד הבא בעיניים עצומות, מנסה להתאושש מהיין (וזה היה גם האלכוהול האחרון ששתיתי ברומניה, לא רציתי יותר להסתכל על יין אחר כך).
היעד הבא היה מצודת רשנוב. המצודה נבנתה כמערכת הגנה לכפרי טרנסילבניה כנגד פלישות מבחוץ.
משם המשכנו לבראשוב, שם טיילנו קצת בעיר. האיזור שראינו היה מאוד יפה. יש להם שלט עם שם העיר על ההרים שנראה כמו השלט של הוליווד. יש שם כיכר מרכזית עם חנויות ובתי קפה, ובה יש פסל פרסומת לתחנת רדיו שמזכיר את הפסל של I amsterdam באמסטרדם. כשחזרנו לאוטו, החלקתי מהקרח על המדרכה ולפני ששמתי לב מה קורה מצאתי את עצמי על המדרכה. הנזק לא היה גדול, רק סימן כחול ברגל.
משם חזרנו לבוקרשט. בערב יצאנו לאכול במסעדה האיטלקית בליני, שגם בה כבר אכלתי בביקור הקודם. בפעם הקודמת קלטתי בתפריט טירמיסו פירות יער, מה שהזכיר לי את הטירמיסו שאכלנו במסעדת לה נוצ'טה ברומא. זכרתי כמה שאור התלהב ממנו והחלטתי שאנחנו חייבים לנסות את זה של בליני. לצערי, אור פחות התלהב ממנו, למרות שלדעתי הוא היה טוב. בכלל, הארוחה הייתה מעולה שם וגם השירות היה טוב ומהיר. הקור גרם לנו להתחיל גם את הארוחה הזו עם מרק, ולמנה עיקרית אני אכלתי דג וסלט ואור אכל פסטה. אור שתה יין ואני ויתרתי (ע"ע תקרית היין החם מהצהריים). הדבר היחיד שהיה מרגיז היה שתי ילדות שהתרוצצו בכל המסעדה, צעקו, ניגשו לשולחנות והפריעו לכולם, לאורך כל השהייה שלנו במסעדה. הרגשנו קצת בישראל.
ביום רביעי טיילנו באופן עצמאי בבוקרשט. התחלנו במוזיאון ההיסטוריה, שם ראינו בעיקר כמויות אדירות של זהב (וגם זכינו להפשיר קצת בחימום מההליכה הארוכה בחוץ). משם הלכנו למדרחוב ליפסקני, שבימים כתיקונם, וגם בביקור הקודם שלי, הוא מקום חמוד עם דוכני רחוב. הפעם, היה קר מדי לדוכנים ברחוב, ובוקרשט עוד לא התאוששה מכמויות השלג האדירות שירדו בה לפני שבועיים. כל מה שראינו ברחוב היה הררי שלג ועובדי עירייה שמפנים אותו. עם זאת, ראינו את הכנסייה היפה סטברופולאוס, שגם בביקור הקודם שלי עצרתי לצלם אותה, כי היא כל כך יפה ששווה להוציא בשבילה את הידיים מהכפפות.
משם נסענו לארמון הפרלמנט, שגם בו כבר ביקרתי וכבר כתבתי עליו כאן. מדובר על ארמון שנבנה ע"י צ'אוצ'סקו בשנות השמונים כדי לשמש את המפלגה הקומוניסטית, אבל בזמן המהפכה ב-89, רק 90% ממנו הושלם ולמעשה הוא מעולם לא השתמש בבניין. הרומנים חשבו להרוס אותו כי הוא היה סמל לקומוניזם, אבל בסוף השאירו אותו והיום משתמשים בו לכנסים של חברות מסחריות, אירועים פרטיים (אפשר לשכור אותו לחתונה למשל) ולצרכי הממשלה והפרלמנט. זה הבניין הכי כבד בעולם ויש בו למעלה מאלף חדרים. בארמון היה סיור מעניין של שעה עם מדריך מקומי.
מהארמון יש שדרה שנבנתה אף היא ע"י צ'אוצ'סקו כחיקוי של שאנז אליזה, אבל היא הייתה מאוד עלובה. הרבה חנויות בה סגורות, היא לא יפה כמו שאנז אליזה, והיא לא הייתה הומה, כנראה בגלל השלג החזק שהתחיל לרדת.
נסענו בחזרה לכיוון האיזור של המלון ועצרנו ליד האתניאום. ישבנו לאכול ארוחת צהריים קלה בקפפדיה (רשת שקיימת גם באיאש). היה מוצלח וטעים (אני אכלתי סלט ניסואז ואור אכל פסטה ארביאטה). אור כמובן גם שתה יין. לא התכוונו לאכול קינוח גם שם, אבל אז פתאום נזכרתי שניסיתי מספר פעמים לאכול בקפפדיה באיאש איזו עוגה שהופיעה באתר שלהם. בכל פעם שהגעתי לשם המקום היה סגור לאירוע ובפעם האחרונה גיליתי שהעוגה לא קיימת בסניף של איאש. כשראיתי אותה בבוקרשט לא היה לי סיכוי מולה. כמובן שאכלנו אותה והיא הייתה טעימה כמו שהיא נראית.
משם המשכנו לאתניאום שאותו ראינו רק מבחוץ.
לא רחוק משם נמצאת כיכר המהפכה, הכיכר בה חלו ההפגנות שפתחו את המהפכה ב- 89 ולאחריה צ'אוצ'סקו הוצא להורג. בכיכר יש פסל של לב מדמם משופד על עמוד, שנראה וגם מכונה ע"י הרבה אנשים "תפוח אדמה".
בכיכר יש גם בניין של האוניברסיטה, עם פסל מאוד מדויק של סוס. עברנו מאחורי הפסל, ואור צחק. שאלתי אותו אם התחת של הסוס מצחיק אותו, והוא אמר "מילא התחת של הסוס, אבל תראי את הביצים". בדיוק באותו הרגע עבר לידנו איזה בחור וצחק. כנראה שהוא מדבר עברית.
היה לנו קצת זמן לשרוף עד הטיסה וזה לא היה רעיון טוב לשוטט ברחובות כהרגלנו, כי היה קר מדי. החלטנו לנסות את מוזיאון האמנות וזו הייתה החלטה ממש טובה. הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום, והוא מאוד גדול. יש בו יצירות אמנות מכל מיני תקופות, כולל אמנות מודרנית (בניגוד לכל מיני מוזיאונים שהיינו בהם בחו"ל והייתה בהם רק אמנות נוצרית עתיקה). היינו במוזיאון עד הסגירה שלו בשעה שש ומשם חזרנו למלון לקחת את המזוודות ונסענו לשדה התעופה.
הטיול היה כיף, וכל החודשים האחרונים היו חוויה מעניינת. עבר לי מאוד מהר, והרבה יותר בקלות משחשבתי. אני שמחה שעשיתי את זה, וגם שמחה לחזור. אני די בטוחה שמתישהו נחזור לבקר ברומניה. בכל זאת, נשארו לנו קצת LEI.
ברשומה הקודמת סיפרתי על כל מה שהתכוונו לעשות עד החזרה. בגדול, אכן היו לנו כמה ימים כמעט רק של בילויים (חוץ מאריזה וכו'). ויתרנו רק על ההחלקה על הקרח כי היה קר מדי לשהות בחוץ. השבוע האחרון היה שבוע של הרבה אוכל טוב, קינוחים, סרט, באולינג, הצגה (ברומנית), בילוי עם חברים וטיולים. בניגוד לחששות שלי, הצלחתי לארוז את כל מה שרציתי להחזיר לארץ במסגרת המזוודות והמשקל המותר לטיסה. מכיוון שאור טס אליי כל כך הרבה בחודשים האחרונים, הוא זכה למעמד Silver בכרטיס Flying Blue (נוסע מתמיד של כמה חברות תעופה וביניהן טארום הרומנית) ובאופציה לנסוע עם מזוודה נוספת. השארתי מאחוריי מוצרי חשמל למטבח, כלי מטבח, מעמד וסל כביסה, שמיכה וכו'. לא רציתי סתם להשאיר את הציוד הזה בדירה אז פרסמתי הודעה בקבוצה של הסטודנטים הזרים בפייסבוק, וכמות הפניות הייתה גדולה משצפיתי. הצלחנו למסור את כל הציוד ואני לא יודעת מי היה יותר מרוצה מזה, אני או הסטודנטיות שקיבלו אותו.
אזהרה - מכאן הרשומה הזו תהיה דומה יותר ליומני המסע שלנו לאיטליה, אמסטרדם ופריז. מי שלא מתעניין בתיאורי המסעדות, המלון, והאתרים, יכול לסיים לקרוא כאן.
הגענו לבוקרשט ביום שני בערב. הגענו למלון ומיד יצאנו לאכול במסעדה Casa Cu Tei. זו אחת המסעדות שאכלתי בהן בביקור הקודם שלי לבוקרשט והייתי חייבת לחזור אליה כי אכלתי בה את אחת ממנות הדגים הכי טעימות שאכלתי אי פעם. הפעם היא הייתה קצת פחות טעימה, כמו שתמיד קורה כשזוכרים מנה כלשהי לטובה, אבל היא עדיין הייתה טובה מאוד. בנוסף, הפעם אכלנו שם גם קינוח - עוגת תפוחים ביתית וטעימה. אור שתה אלכוהול בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו (הודות למחירי האלכוהול הזולים ביחס לארץ). את הדרך חזרה למלון רצינו לעשות ברגל, כדי לא ללכת לישון מיד על בטן מלאה (בכל זאת, "תקענו" ארוחת שלוש מנות בעשר בלילה). יש לנו היסטוריה של ניווט לא מוצלח בחו"ל וזה קרה גם הפעם, בניגוד לביקור הקודם שלי בבוקרשט שבו לא התבלבלתי אפילו פעם אחת בדרך (מסקנה - אור אשם ביכולות הניווט הלא מוצלחות שלנו). מצאנו את עצמנו משוטטים במינוס שתיים עשרה מעלות עד שהחלטנו לקחת מונית, ובה גילינו שהתרחקנו יותר מדי. אני תמיד מנחמת את עצמי במקרים האלה שלפחות שרפנו איזו קלוריה.
המלון ששהינו בו היה מלון Berthelot באיזור מרכזי ליד האתניאום. הוא היה מאוד מוצלח. השירות היה מוקפד (למשל, העלו לנו את המזוודות לחדר), ארוחת הבוקר הייתה מגוונת וטעימה (בינינו, מה יותר חשוב מזה במלון?) והחדר היה מאובזר כמו שצריך. גם המחיר היה אטרקטיבי, אבל באופן כללי רוב המלונות שם לא יקרים.
ביום שלישי היה מתוכנן לנו טיול מאורגן עם חברת Travel Maker שטיילתי אתם בבוקרשט בביקור הקודם. שעת האיסוף הייתה שמונה, אז קמנו מוקדם מאוד והגענו לחדר האוכל בשעת הפתיחה שלו. האיסוף התבצע מהאתניאום, שהיה קרוב מאוד למלון, אבל למרות שקיבלנו הוראות הגעה מהפקיד בקבלה, הצלחנו להסתבך ולאחר לאיסוף בעשרים דקות. אני נלחצת מאיחורים ולא נעים לי כשמחכים לי, אבל זה היה לא נורא. הטיול היה עם המדריך שהיה לי בטיול הקודם, שהוא בחור מאוד נחמד, דובר אנגלית טובה ובעל סיפורים מעניינים, על נושאים שקשורים וגם לא קשורים לטיול. חוץ מאור וממני היה בטיול עוד גבר מלטביה שגר כרגע ביפן, והוא היה בטיסת קונקשן ארוכה מפורטוגל ליפן ועצר לטייל ברומניה (ובעוד כמה ארצות).
הטיול שלנו נקרא "שתי טירות ביום אחד". הטיול התחיל בנסיעה ארוכה בה המדריך סיפר לנו את ההיסטוריה של רומניה, מתקופת המלוכה, דרך הקומוניזם ועד למהפכה. היעד הראשון לעצירה היה טירת פלש שבסינאיה. הארמון שימש את משפחת המלוכה. הוא סגור בימי שלישי בחורף, לכן ראינו אותו רק מבחוץ.
בהמשך, נסענו לטירת בראן, הידועה יותר בתור "הטירה של דרקולה". בניגוד למתבקש, הטירה לא מפחידה ואין שם הרבה אלמנטים שקשורים לדרקולה. הטירה נקנתה ע"י המלכה מארי ושופצה עבור מגורים, לכן מה שבעיקר ניתן לראות בה הוא את חדרי המגורים של המלכה. בכלל, נראה לי שהרומנים לא כל כך אוהבים את האגדה על דרקולה. המדריך אמר לנו שלדעתו ולאד צפש היה משפד רק את ה"רעים" ושדווקא היה טוב בתקופה שלו, הפשע לא היה נפוץ כי אנשים פחדו להשתפד. הוא סיפר לנו סיפור משעשע על משפחה בת ארבע נפשות מארגנטינה שהגיעה לטיול ברומניה ויצאה לטיול הטירות אתו. הוא התחיל לספר להם על ההיסטוריה של רומניה והם חתכו אותו די מהר ואמרו שזה לא מעניין אותם ושהם רוצים לשמוע על דרקולה. הוא אמר להם משהו על זה שזו אגדה והם התרגזו וביקשו לבטל את הטיול. מסתבר שהם הגיעו חמושים בסכינים כדי לחסל את דרקולה. הוא לא רצה לבטל את הטיול ולא היה בטוח מה לעשות, אז הוא התקשר לקרוב משפחה שלו מבראן וביקש ממנו להתחפש לדרקולה ולהמתין להם בטירה. הוא השביע את התיירים שלא יפגעו בולאד מכיוון שיש לו עוד טיולים ויש עוד תיירים שמעוניינים לראות אותו. הם הגיעו לטירה, הצטלמו עם דרקולה ועם הסכינים והיו מרוצים מאוד. זה היה סיפור משעשע, וקשה להאמין שיש אנשים שמאמינים באגדות שכאלה.
אחרי הביקור בטירה, הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה בבראן. המדריך ניסה לפתוח לנו את התאבון ע"י תיאורי מנות רומניות אותנטיות מהמסעדה, אך כל מה שהוא תיאר לנו היה מנות בשריות שאנחנו לא אוכלים ושלא נשמעו מפתות בכלל ובטח שלא מתאימות לארוחת צהריים במהלך טיול שהגענו אליו מראש עייפים. למזלנו, המסעדה הייתה מוצלחת מאוד. אכלנו ארוחה קלה של מרק וסלט (אני) ומרק וממליגה (אור). האוכל היה טעים מאוד. כדי להשלים את החוויה האותנטית, הזמנו יין חם (Vin fiert). כבר שתיתי את זה בעבר וזה לא אמור להיות חזק. איכשהו, הפעם כנראה שהכמות הגדולה (הגיע קנקן של ליטר), ביחד עם הארוחה הקלה (מדי, כנראה) והעייפות, גרמה לי להיות מסובבת לחלוטין, וביליתי את הנסיעה ליעד הבא בעיניים עצומות, מנסה להתאושש מהיין (וזה היה גם האלכוהול האחרון ששתיתי ברומניה, לא רציתי יותר להסתכל על יין אחר כך).
היעד הבא היה מצודת רשנוב. המצודה נבנתה כמערכת הגנה לכפרי טרנסילבניה כנגד פלישות מבחוץ.
משם המשכנו לבראשוב, שם טיילנו קצת בעיר. האיזור שראינו היה מאוד יפה. יש להם שלט עם שם העיר על ההרים שנראה כמו השלט של הוליווד. יש שם כיכר מרכזית עם חנויות ובתי קפה, ובה יש פסל פרסומת לתחנת רדיו שמזכיר את הפסל של I amsterdam באמסטרדם. כשחזרנו לאוטו, החלקתי מהקרח על המדרכה ולפני ששמתי לב מה קורה מצאתי את עצמי על המדרכה. הנזק לא היה גדול, רק סימן כחול ברגל.
 |
| הכנסייה השחורה בבראשוב |
משם חזרנו לבוקרשט. בערב יצאנו לאכול במסעדה האיטלקית בליני, שגם בה כבר אכלתי בביקור הקודם. בפעם הקודמת קלטתי בתפריט טירמיסו פירות יער, מה שהזכיר לי את הטירמיסו שאכלנו במסעדת לה נוצ'טה ברומא. זכרתי כמה שאור התלהב ממנו והחלטתי שאנחנו חייבים לנסות את זה של בליני. לצערי, אור פחות התלהב ממנו, למרות שלדעתי הוא היה טוב. בכלל, הארוחה הייתה מעולה שם וגם השירות היה טוב ומהיר. הקור גרם לנו להתחיל גם את הארוחה הזו עם מרק, ולמנה עיקרית אני אכלתי דג וסלט ואור אכל פסטה. אור שתה יין ואני ויתרתי (ע"ע תקרית היין החם מהצהריים). הדבר היחיד שהיה מרגיז היה שתי ילדות שהתרוצצו בכל המסעדה, צעקו, ניגשו לשולחנות והפריעו לכולם, לאורך כל השהייה שלנו במסעדה. הרגשנו קצת בישראל.
ביום רביעי טיילנו באופן עצמאי בבוקרשט. התחלנו במוזיאון ההיסטוריה, שם ראינו בעיקר כמויות אדירות של זהב (וגם זכינו להפשיר קצת בחימום מההליכה הארוכה בחוץ). משם הלכנו למדרחוב ליפסקני, שבימים כתיקונם, וגם בביקור הקודם שלי, הוא מקום חמוד עם דוכני רחוב. הפעם, היה קר מדי לדוכנים ברחוב, ובוקרשט עוד לא התאוששה מכמויות השלג האדירות שירדו בה לפני שבועיים. כל מה שראינו ברחוב היה הררי שלג ועובדי עירייה שמפנים אותו. עם זאת, ראינו את הכנסייה היפה סטברופולאוס, שגם בביקור הקודם שלי עצרתי לצלם אותה, כי היא כל כך יפה ששווה להוציא בשבילה את הידיים מהכפפות.
 |
| שימו לב לפינוי השלג מהגגות |
 |
| הכנסייה |
 |
| שלג מגניב |
מהארמון יש שדרה שנבנתה אף היא ע"י צ'אוצ'סקו כחיקוי של שאנז אליזה, אבל היא הייתה מאוד עלובה. הרבה חנויות בה סגורות, היא לא יפה כמו שאנז אליזה, והיא לא הייתה הומה, כנראה בגלל השלג החזק שהתחיל לרדת.
נסענו בחזרה לכיוון האיזור של המלון ועצרנו ליד האתניאום. ישבנו לאכול ארוחת צהריים קלה בקפפדיה (רשת שקיימת גם באיאש). היה מוצלח וטעים (אני אכלתי סלט ניסואז ואור אכל פסטה ארביאטה). אור כמובן גם שתה יין. לא התכוונו לאכול קינוח גם שם, אבל אז פתאום נזכרתי שניסיתי מספר פעמים לאכול בקפפדיה באיאש איזו עוגה שהופיעה באתר שלהם. בכל פעם שהגעתי לשם המקום היה סגור לאירוע ובפעם האחרונה גיליתי שהעוגה לא קיימת בסניף של איאש. כשראיתי אותה בבוקרשט לא היה לי סיכוי מולה. כמובן שאכלנו אותה והיא הייתה טעימה כמו שהיא נראית.
משם המשכנו לאתניאום שאותו ראינו רק מבחוץ.
לא רחוק משם נמצאת כיכר המהפכה, הכיכר בה חלו ההפגנות שפתחו את המהפכה ב- 89 ולאחריה צ'אוצ'סקו הוצא להורג. בכיכר יש פסל של לב מדמם משופד על עמוד, שנראה וגם מכונה ע"י הרבה אנשים "תפוח אדמה".
בכיכר יש גם בניין של האוניברסיטה, עם פסל מאוד מדויק של סוס. עברנו מאחורי הפסל, ואור צחק. שאלתי אותו אם התחת של הסוס מצחיק אותו, והוא אמר "מילא התחת של הסוס, אבל תראי את הביצים". בדיוק באותו הרגע עבר לידנו איזה בחור וצחק. כנראה שהוא מדבר עברית.
היה לנו קצת זמן לשרוף עד הטיסה וזה לא היה רעיון טוב לשוטט ברחובות כהרגלנו, כי היה קר מדי. החלטנו לנסות את מוזיאון האמנות וזו הייתה החלטה ממש טובה. הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום, והוא מאוד גדול. יש בו יצירות אמנות מכל מיני תקופות, כולל אמנות מודרנית (בניגוד לכל מיני מוזיאונים שהיינו בהם בחו"ל והייתה בהם רק אמנות נוצרית עתיקה). היינו במוזיאון עד הסגירה שלו בשעה שש ומשם חזרנו למלון לקחת את המזוודות ונסענו לשדה התעופה.
הטיול היה כיף, וכל החודשים האחרונים היו חוויה מעניינת. עבר לי מאוד מהר, והרבה יותר בקלות משחשבתי. אני שמחה שעשיתי את זה, וגם שמחה לחזור. אני די בטוחה שמתישהו נחזור לבקר ברומניה. בכל זאת, נשארו לנו קצת LEI.
