Every day is like snowday

אור כאן. אני סיימתי את כל המבחנים. קיבלתי 100 סופי בכל הקורסים. עכשיו נשאר רק החלק הכיף וקצת סידורים לקראת העזיבה. אתמול בערב היינו במסעדה ואחר כך במסיבת פרידה של ארסמוס (בזכות אור נשארתי מאוחר מהרגיל הפעם, ואחרי שני משקאות הוא גם הסכים לרקוד). להמשך תכננתי לנו החלקה על הקרח (נראה אם נעז לשהות בחוץ כל כך הרבה זמן), עוד מסעדות, עוגה שבועית, באולינג, סרט, וטיול בבוקרשט ובטירות שעליו עוד אכתוב בשבוע הבא. מה שנקרא, לנצל כל יורו שקיבלנו מהאיחוד האירופי.

קר לי קר לי קר לי. אפילו בתוך הבית קר. בכל פעם אנחנו מעלים את החימום בעוד חמש מעלות ועדיין היה לי קר מדי בלילה והתעוררתי כמה פעמים מהקור. אתמול בלילה הלכנו בחוץ במינוס שש עשרה מעלות. היה קור אימים. סוף סוף חורף כמו שהבטיחו לי! היום בבוקר יצאנו שוב ברגל מתוך מחשבה שכנראה יהיה פחות קר מאשר בלילה. כמה טעינו. היה קר עד כדי כאב. בדיעבד, בדקתי ב- accuweather וגיליתי שהטמפרטורה בשעה שהיינו בחוץ הייתה מינוס 20 שמרגיש כמו מינוס 24. בנוסף, הייתה רשומה אזהרה ששהייה בחוץ בבוקר עלולה להיות מסוכנת (?!). בכל מקרה, שרדנו כדי לספר.

קניתי מתנה למרצה שלי, ויש לנו גם מתנה שאני רוצה לתת לעובדות האוניברסיטה שאחראיות על התכנית לחילופי סטודנטים. כשהלכנו היום בבוקר בשלג כדי לתת למרצה את המתנה, אור אמר שאני כמו סנטה קלאוס, מסתובבת בשלג ומחלקת מתנות. רק שהייתי צריכה להיכנס לאוניברסיטה בלילה דרך הארובה ולהשאיר לה את המתנה בתוך גרב.

כל כך קר ש...
אמנם אני עדיין מתעקשת לצאת מהבית ברגל, אבל אם אני רוצה לחזור הביתה ברגל דרך הקיצור, זה רק בישיבה על שקית ניילון והחלקה עלייה לכיוון הבית. אני נשבעת שראינו אתמול מישהו עושה את זה. אנחנו בחרנו לחזור במונית.
הכפפות שלי צריכות כפפות. כמעט בכיתי מכאבים כשהידיים שלי קפאו בדרך לאוניברסיטה. איבדתי כפפה אחת מהטובות שלי אז נאלצתי לחזור לכפפות הצמר שלי בינתיים והן לא מספיקות. אמרתי לאור שידעתי שהן לא יספיקו לי ושכבר "נכוויתי" אתן בעבר. מקור.
נאלצנו לעלות על אוטובוס לנסיעה של תחנה אחת (מה שאני בחיים לא עושה) רק כדי להתחמם במקום סגור.
לאור ירדו דמעות מהרוח והן הפכו לטיפות קרח על הריסים שלו.

אבל כנראה שלא מספיק קר... כדי למנוע מאור לצלם! אולי רק להפחית את מס' התמונות באופן אקספוננציאלי. ואתם זוכים להנות מהתמונות.