מוזר שהשגרה שלי היא ברומניה. אתמול חזרתי מהחופשה הארוכה. במקור הייתי אמורה לחזור ביום ראשון בבוקר, אבל החופשה באוניברסיטה התארכה בעוד יומיים אז החלטתי להאריך גם את החופשה שלי. לא היה טעם לחזור לכאן לעוד יומיים נטולי לימודים ומכון כושר (שהוא סגור לחופשת חגים ארוכה עד שבוע הבא). הוספתי כסף כדי לעשות שינויים בטיסה. בנוסף, לא יכולתי לקבל החזר על חדר במלון שהזמנתי בשדה התעופה בבוקרשט כדי לישון כמה שעות בקונקשן הארוך שהיה אמור להיות לי, אבל לא היה לי אכפת. ביום שבת, המרצה שלי שלחה לי מייל ואמרה שבסוף החופשה לא מתארכת ביומיים. כלומר, יצא שהפסדתי יומיים של לימודים. עדיין לא היה אכפת לי. היומיים האלה היו שווים את זה.
אז מה הספקתי לעשות בחופשה? לא הצלחתי "להפשיר" את המנוי במכון הכושר אז נאלצתי לרוץ בחוץ בשמש החמימה והנעימה של דצמבר וינואר בישראל. היינו בשני מופעי מחווה, אינספור מסעדות ובתי קפה, מפגשים עם משפחה וחברים, שני טיולים קצרים בתל אביב, הצטננות מודחקת (כנראה שהצלחתי לא לחלות כאן כי אני רוב הזמן לבד, מסתבר שיש לזה גם יתרונות...), ארוחת סילבסטר יקרה וגמילה (קלה מאוד) משירי חג המולד.
הייתה חופשה נפלאה, ובכל זאת הדבר שכנראה אזכור ממנה בטווח הרחוק זה השעות הארוכות שהייתי תקועה אתמול בשדה התעופה בבוקרשט. הטיסה שלי מהארץ המריאה ב- 00:45 בלילה שבין שני לשלישי, כך שיצאתי מהבית כבר ב- 21:15 ביום שני. הטיסה לבוקרשט יצאה בזמן והגיעה בערך ב- 03:20 לבוקרשט. ידעתי שיש לי קצת יותר מארבע וחצי שעות להעביר עד הטיסה שלי ב- 08:00 לאיאש. האמת שהיה נחמד בהתחלה. למרות שלא ישנתי ולא יכולתי לישון בשדה (כדי לא לפספס את הטיסה וכדי שלא יגנבו לי את התיק), האווירה של שדה תעופה באמצע הלילה הייתה נחמדה. קניתי לעצמי קפה הפוך קטן (יקר!) ואכלתי כארוחת לילה חצי סנדוויץ' מהבית (מזל שהבאתי אותו), ואז פתחתי את המחשב הנייד ושקעתי בעבודה על המאמר שלי, שרק כשאין לי משהו טוב יותר לעשות אני מצליחה לעבוד עליו כל כך הרבה זמן ברצף. הזמן עבר לי ממש מהר ובקלות. קצת לפני שבע, הלכתי לבידוק הבטחוני ועברתי אותו מהר לכיוון שער היציאה (כמובן, לא בלי להוריד את הנעליים ולא לפני שערכו עליי חיפוש גופני. אני לא יודעת למה זה תמיד קורה לי כאן!).
כשהגיעה השעה שבה היינו אמורים לעלות למטוס, התחילה הבעיה. על המסך היה כתוב שהטיסה מתעכבת. אף אחד מאנשי הצוות לא ידע לומר יותר מזה. מסתבר שהיו תנאי מזג אוויר לא מתאימים לטיסה באיאש. הייתי נטולת סוללה בטלפון הנייד כמעט לגמרי, עם מעט מאוד סוללה שנשארה במחשב, שני מטענים אבל אף שקע פנוי. בזמן הזה הספקתי לקרוא ארבעה גליונות של "לאישה" (מזל שחשבתי לקחת את כולם), לאכול ארוחת בוקר (החצי השני של הסנדוויץ' ועוד קפה קטן) ארבע שעות אחרי ארוחת הלילה, וארוחת צהריים ארבע שעות אחרי ארוחת הבוקר (משקה יוגורט ממכונת אוכל וסלט פירות מהקפיטריה שהייתה בשער). אופציות האוכל היו מאוד מצומצמות בשער ואי אפשר היה לחזור אחורה כדי לקנות משהו טוב יותר. חברת התעופה חילקה סנדוויצ'ים עם בשר וגבינה שכמובן לא אכלתי. בתיק היו לי שתי לחמניות ששמרתי מהטיסה לבוקרשט (שבה העדפתי לישון במקום לאכול פסטה מוקרמת בשתיים בלילה). כבר עברתי על כל האופציות שלי לארוחה מאוזנת למקרה שאאלץ לאכול גם ארוחת ערב והגעתי למסקנה שהארוחה הבאה כנראה תאלץ להיות קפה ועוגה. מזל שזה לא קרה.
בערך באחת, עשר דקות אחרי שהטיסה הבאה לאיאש כבר הייתה צריכה לצאת (ולא יצאה), הודיעו לנו שהטיסה שלנו בוטלה ושיצרפו אותנו לטיסה הבאה, אבל לא ידעו להגיד לנו מתי היא תצא. בשלב הזה, אחרי שסיימתי לקרוא את כל חומר הקריאה שהיה ברשותי, הייתי כבר שקועה בשיחה עם בחורה נחמדה מאירלנד שלומדת רפואה באיאש. גם היא הייתה אחרי טיסה עם קונקשן ארוך. לא הרבה אחרי זה, הגיע עובד של חברת התעופה והחליף לנו את כרטיסי הטיסה. נכנסנו לאוטובוס ומשם למטוס שיצא באיחור של שעה מהטיסה החדשה ושש שעות מהטיסה המקורית. בסה"כ הייתי בשדה התעופה עשר וחצי שעות ומדלת לדלת לקח לי יותר משמונה עשרה שעות להגיע.
מה שכן, הקליטה חזרה הייתה קלה. לא היה קר. מזג האוויר היה נפלא. היו 4 מעלות והייתה אפילו קצת שמש. התבאסתי מזה שאני חייבת ללכת לסופר כי לא היה לי כלום בבית, אבל זה גם הלך בקלות (אפילו שנאלצתי לסחוב שישייה של 2 ליטר מים, מה שהצלחתי להימנע ממנו כבר הרבה זמן. אבל אחרי שעות של חוסר תזוזה, זה היה חיוני לאמץ קצת את הגוף). הלכתי לישון בתשע בערב והיום כבר הלכתי ללימודים והרגשתי כרגיל.
עוד ארבעה שבועות אני מסיימת כאן וחוזרת לארץ. עבר לי ממש מהר.
אז מה הספקתי לעשות בחופשה? לא הצלחתי "להפשיר" את המנוי במכון הכושר אז נאלצתי לרוץ בחוץ בשמש החמימה והנעימה של דצמבר וינואר בישראל. היינו בשני מופעי מחווה, אינספור מסעדות ובתי קפה, מפגשים עם משפחה וחברים, שני טיולים קצרים בתל אביב, הצטננות מודחקת (כנראה שהצלחתי לא לחלות כאן כי אני רוב הזמן לבד, מסתבר שיש לזה גם יתרונות...), ארוחת סילבסטר יקרה וגמילה (קלה מאוד) משירי חג המולד.
הייתה חופשה נפלאה, ובכל זאת הדבר שכנראה אזכור ממנה בטווח הרחוק זה השעות הארוכות שהייתי תקועה אתמול בשדה התעופה בבוקרשט. הטיסה שלי מהארץ המריאה ב- 00:45 בלילה שבין שני לשלישי, כך שיצאתי מהבית כבר ב- 21:15 ביום שני. הטיסה לבוקרשט יצאה בזמן והגיעה בערך ב- 03:20 לבוקרשט. ידעתי שיש לי קצת יותר מארבע וחצי שעות להעביר עד הטיסה שלי ב- 08:00 לאיאש. האמת שהיה נחמד בהתחלה. למרות שלא ישנתי ולא יכולתי לישון בשדה (כדי לא לפספס את הטיסה וכדי שלא יגנבו לי את התיק), האווירה של שדה תעופה באמצע הלילה הייתה נחמדה. קניתי לעצמי קפה הפוך קטן (יקר!) ואכלתי כארוחת לילה חצי סנדוויץ' מהבית (מזל שהבאתי אותו), ואז פתחתי את המחשב הנייד ושקעתי בעבודה על המאמר שלי, שרק כשאין לי משהו טוב יותר לעשות אני מצליחה לעבוד עליו כל כך הרבה זמן ברצף. הזמן עבר לי ממש מהר ובקלות. קצת לפני שבע, הלכתי לבידוק הבטחוני ועברתי אותו מהר לכיוון שער היציאה (כמובן, לא בלי להוריד את הנעליים ולא לפני שערכו עליי חיפוש גופני. אני לא יודעת למה זה תמיד קורה לי כאן!).
כשהגיעה השעה שבה היינו אמורים לעלות למטוס, התחילה הבעיה. על המסך היה כתוב שהטיסה מתעכבת. אף אחד מאנשי הצוות לא ידע לומר יותר מזה. מסתבר שהיו תנאי מזג אוויר לא מתאימים לטיסה באיאש. הייתי נטולת סוללה בטלפון הנייד כמעט לגמרי, עם מעט מאוד סוללה שנשארה במחשב, שני מטענים אבל אף שקע פנוי. בזמן הזה הספקתי לקרוא ארבעה גליונות של "לאישה" (מזל שחשבתי לקחת את כולם), לאכול ארוחת בוקר (החצי השני של הסנדוויץ' ועוד קפה קטן) ארבע שעות אחרי ארוחת הלילה, וארוחת צהריים ארבע שעות אחרי ארוחת הבוקר (משקה יוגורט ממכונת אוכל וסלט פירות מהקפיטריה שהייתה בשער). אופציות האוכל היו מאוד מצומצמות בשער ואי אפשר היה לחזור אחורה כדי לקנות משהו טוב יותר. חברת התעופה חילקה סנדוויצ'ים עם בשר וגבינה שכמובן לא אכלתי. בתיק היו לי שתי לחמניות ששמרתי מהטיסה לבוקרשט (שבה העדפתי לישון במקום לאכול פסטה מוקרמת בשתיים בלילה). כבר עברתי על כל האופציות שלי לארוחה מאוזנת למקרה שאאלץ לאכול גם ארוחת ערב והגעתי למסקנה שהארוחה הבאה כנראה תאלץ להיות קפה ועוגה. מזל שזה לא קרה.
בערך באחת, עשר דקות אחרי שהטיסה הבאה לאיאש כבר הייתה צריכה לצאת (ולא יצאה), הודיעו לנו שהטיסה שלנו בוטלה ושיצרפו אותנו לטיסה הבאה, אבל לא ידעו להגיד לנו מתי היא תצא. בשלב הזה, אחרי שסיימתי לקרוא את כל חומר הקריאה שהיה ברשותי, הייתי כבר שקועה בשיחה עם בחורה נחמדה מאירלנד שלומדת רפואה באיאש. גם היא הייתה אחרי טיסה עם קונקשן ארוך. לא הרבה אחרי זה, הגיע עובד של חברת התעופה והחליף לנו את כרטיסי הטיסה. נכנסנו לאוטובוס ומשם למטוס שיצא באיחור של שעה מהטיסה החדשה ושש שעות מהטיסה המקורית. בסה"כ הייתי בשדה התעופה עשר וחצי שעות ומדלת לדלת לקח לי יותר משמונה עשרה שעות להגיע.
מה שכן, הקליטה חזרה הייתה קלה. לא היה קר. מזג האוויר היה נפלא. היו 4 מעלות והייתה אפילו קצת שמש. התבאסתי מזה שאני חייבת ללכת לסופר כי לא היה לי כלום בבית, אבל זה גם הלך בקלות (אפילו שנאלצתי לסחוב שישייה של 2 ליטר מים, מה שהצלחתי להימנע ממנו כבר הרבה זמן. אבל אחרי שעות של חוסר תזוזה, זה היה חיוני לאמץ קצת את הגוף). הלכתי לישון בתשע בערב והיום כבר הלכתי ללימודים והרגשתי כרגיל.
עוד ארבעה שבועות אני מסיימת כאן וחוזרת לארץ. עבר לי ממש מהר.
העם בציון דורש עדכון ;-)
השבמחקאני יודעת, אני כבר כמה ימים רוצה לעדכן (וגם להתעדכן ולדבר בסקייפ...) אבל יש לי קצת עומס של תקופת מבחנים ופרויקטים. אני אעדכן מחר כנראה :)
מחק