בשישי בערב יצאתי לדייט עם עצמי. במסעדה היה קצת מוזר להיות לבד. בדרך כלל אין לי בעיה לאכול לבד בחוץ, וזה כבר קרה כאן כמה פעמים, אבל זאת הייתה מסעדה עם אווירה קצת יוקרתית, נגן פסנתר, והרבה זוגות, לכן היה קצת מוזר. אבל לא נורא. בסרט, לעומת זאת, היה ממש נחמד. סרט זו בכלל פעילות לא חברתית, לכן אני מאמצת אותה לכל ערב בסוף השבוע שאהיה בו לבד.
בכל מקרה, לכל מי שדואג (כל אחד מסיבותיו), כמעט כל ערב השבוע היה לי משהו, ובדרך כלל עם עוד אנשים. בחמישי הייתי במסיבה. בשישי במסעדה ובסרט. אתמול בערב היה "לילה לבן", שזה קצת פחות מגניב מהלילה הלבן שיש כל שנה בתל אביב (ושאני אף פעם לא הולכת אליו כי תמיד יש לי מבחן למחרת). הלילה הלבן כאן הוא תרבותי יותר. המוזיאונים היו פתוחים גם בלילה והכניסה הייתה חינם. נפגשתי עם קבוצה מאורגנת של סטודנטים מהתכנית לחילופי סטודנטים אליה אני שייכת. היינו בפארק קופו ובמוזיאון מיכאי אמינסקו, משורר רומני. היה נחמד לפגוש עוד סטודנטים, אבל התוכן עצמו היה קצת משעמם. בפארק כבר יצא לי להיות כמה פעמים (זה ממש ליד הבית שלי), המוצגים במוזיאון היו ברומנית, עשו לנו פרזנטציה קצרה באנגלית אבל אני אפילו לא מכירה את המשורר. הייתה גם הצגה קצרה במוזיאון אבל זה כמובן היה ברומנית. איכשהו קרה שנעמדנו לצפות בהצגה ויכולתי לראות תוך כדי את כל הסטודנטים הזרים מתנועעים בחוסר נוחות ומחכים שזה יגמר. כמוני.
משם הקבוצה המשיכה לעוד אתרים, אבל אני קבעתי עם חברה בבית הקפה שבו היא עובדת. התקיים שם ערב מחווה לאבבא (לא הופעה כפי שחשבתי, אלא רק שירים שהתנגנו ברקע). נפגשתי שם עם כמה חברים שלה ושתיתי כוס שמפניה ב- 9 LEI (יהיה קשה להתרגל חזרה למחירים של הארץ). היה ערב נחמד. היום בערב אני הולכת לשם שוב, הפעם כדי לצפות בהצגה שבה החברה היא השחקנית הראשית. זה אמנם יהיה ברומנית, אבל היא כבר סיפרה לנו על מה ההצגה אז אני בטוחה שאהנה בכל זאת.
יש לי קצת פעילות גם בימים ולא רק בלילות. לימודים לא היו השבוע (וגם מחר לא יהיו), אבל ביום שישי יהיו שוב. בינתיים, עבדתי לא מעט על המאמר, התאמנתי קצת, בישלתי כמה דברים אתמול וגם סתם טיילתי בחוץ. טוב, סתם טיילתי זו לא הגדרה מדויקת. בדר"כ יש לטיול מטרה, שהופכת להיות מטרה אחרת. היום קבעתי תור לטיפול פנים (112 LEI בלבד), במכון יופי שנמצא בערך 20 דקות מהבית. יצאתי מהבית שעה וחצי לפני כדי לטייל קצת בחוץ, ואולי לקנות משהו שהייתי צריכה (כמעט כל החנויות פתוחות כאן, למרות שיום ראשון היום). אחרי חצי שעה בערך, הייתי צריכה פיפי. זה נראה לי בזבוז לחזור הביתה, אז החלטתי להמשיך ללכת עד שאמצא שירותים ציבוריים. מצאתי את עצמי בפיאצה אונירי, שנמצאת בערך שלושה ק"מ מהבית. התכוונתי להסתובב ולחזור בשלב הזה (כדי לא לפספס את התור), ולמזלי מצאתי שירותים ציבוריים במעבר התת-קרקעי ליד פיאצה אונירי. אמנם הייתי גמורה מההליכה, אבל לא פספסתי את התור שלי והנוף בדרך היה נחמד.
בדרך עצרו אותי שתי נשים מבוגרות ונראה לי שהן ניסו להחזיר אותי בתשובה (אם יש ביטוי כזה בנצרות). הן לא דיברו אנגלית אבל היה להן ספר כזה שהיה כתוב בו טקסט בכל מיני שפות והן הראו לי את הדף באנגלית (לידו היה דף בעברית). זה היה איזה קשקוש מסיונרי ולא לגמרי הבנתי. הן רצו את מס' הטלפון שלי. כמובן שלא רציתי לתת להן את הטלפון, אבל גם לא רציתי להיות לא נחמדה. הן היו שתי נשים מבוגרות כאלה נחמדות ולא מזיקות. היה לי תירוץ מושלם: אני לא נוצריה, אני יהודיה. אבל הן לא דיברו אנגלית, אז הסתפקתי ב"לא, תודה, להתראות", ברומנית.
בכל מקרה, לכל מי שדואג (כל אחד מסיבותיו), כמעט כל ערב השבוע היה לי משהו, ובדרך כלל עם עוד אנשים. בחמישי הייתי במסיבה. בשישי במסעדה ובסרט. אתמול בערב היה "לילה לבן", שזה קצת פחות מגניב מהלילה הלבן שיש כל שנה בתל אביב (ושאני אף פעם לא הולכת אליו כי תמיד יש לי מבחן למחרת). הלילה הלבן כאן הוא תרבותי יותר. המוזיאונים היו פתוחים גם בלילה והכניסה הייתה חינם. נפגשתי עם קבוצה מאורגנת של סטודנטים מהתכנית לחילופי סטודנטים אליה אני שייכת. היינו בפארק קופו ובמוזיאון מיכאי אמינסקו, משורר רומני. היה נחמד לפגוש עוד סטודנטים, אבל התוכן עצמו היה קצת משעמם. בפארק כבר יצא לי להיות כמה פעמים (זה ממש ליד הבית שלי), המוצגים במוזיאון היו ברומנית, עשו לנו פרזנטציה קצרה באנגלית אבל אני אפילו לא מכירה את המשורר. הייתה גם הצגה קצרה במוזיאון אבל זה כמובן היה ברומנית. איכשהו קרה שנעמדנו לצפות בהצגה ויכולתי לראות תוך כדי את כל הסטודנטים הזרים מתנועעים בחוסר נוחות ומחכים שזה יגמר. כמוני.
משם הקבוצה המשיכה לעוד אתרים, אבל אני קבעתי עם חברה בבית הקפה שבו היא עובדת. התקיים שם ערב מחווה לאבבא (לא הופעה כפי שחשבתי, אלא רק שירים שהתנגנו ברקע). נפגשתי שם עם כמה חברים שלה ושתיתי כוס שמפניה ב- 9 LEI (יהיה קשה להתרגל חזרה למחירים של הארץ). היה ערב נחמד. היום בערב אני הולכת לשם שוב, הפעם כדי לצפות בהצגה שבה החברה היא השחקנית הראשית. זה אמנם יהיה ברומנית, אבל היא כבר סיפרה לנו על מה ההצגה אז אני בטוחה שאהנה בכל זאת.
יש לי קצת פעילות גם בימים ולא רק בלילות. לימודים לא היו השבוע (וגם מחר לא יהיו), אבל ביום שישי יהיו שוב. בינתיים, עבדתי לא מעט על המאמר, התאמנתי קצת, בישלתי כמה דברים אתמול וגם סתם טיילתי בחוץ. טוב, סתם טיילתי זו לא הגדרה מדויקת. בדר"כ יש לטיול מטרה, שהופכת להיות מטרה אחרת. היום קבעתי תור לטיפול פנים (112 LEI בלבד), במכון יופי שנמצא בערך 20 דקות מהבית. יצאתי מהבית שעה וחצי לפני כדי לטייל קצת בחוץ, ואולי לקנות משהו שהייתי צריכה (כמעט כל החנויות פתוחות כאן, למרות שיום ראשון היום). אחרי חצי שעה בערך, הייתי צריכה פיפי. זה נראה לי בזבוז לחזור הביתה, אז החלטתי להמשיך ללכת עד שאמצא שירותים ציבוריים. מצאתי את עצמי בפיאצה אונירי, שנמצאת בערך שלושה ק"מ מהבית. התכוונתי להסתובב ולחזור בשלב הזה (כדי לא לפספס את התור), ולמזלי מצאתי שירותים ציבוריים במעבר התת-קרקעי ליד פיאצה אונירי. אמנם הייתי גמורה מההליכה, אבל לא פספסתי את התור שלי והנוף בדרך היה נחמד.
בדרך עצרו אותי שתי נשים מבוגרות ונראה לי שהן ניסו להחזיר אותי בתשובה (אם יש ביטוי כזה בנצרות). הן לא דיברו אנגלית אבל היה להן ספר כזה שהיה כתוב בו טקסט בכל מיני שפות והן הראו לי את הדף באנגלית (לידו היה דף בעברית). זה היה איזה קשקוש מסיונרי ולא לגמרי הבנתי. הן רצו את מס' הטלפון שלי. כמובן שלא רציתי לתת להן את הטלפון, אבל גם לא רציתי להיות לא נחמדה. הן היו שתי נשים מבוגרות כאלה נחמדות ולא מזיקות. היה לי תירוץ מושלם: אני לא נוצריה, אני יהודיה. אבל הן לא דיברו אנגלית, אז הסתפקתי ב"לא, תודה, להתראות", ברומנית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה