הימים האחרונים היו בעיקר על התארגנות, ורובם כללו שבירת שיניים ברומנית. הרבה נותני שירות כאן, ובעיקר המבוגרים, לא מדברים אנגלית כלל, או שהאנגלית שלהם גרועה מהרומנית שלי - וזה אומר שהיא ממש גרועה. אנחנו מגמגמים ברומנית, והמשפטים הכי נפוצים שלנו הם "Nu vorbesc Romaneste" (אני לא מדבר/ת רומנית) ו-"Vorbiti Engleza?" (האם את/ה מדבר/ת אנגלית?), משפט שבדר"כ נענה כאן ב"Nu" (לא) או "puțin" (מעט).
לפני שנסעתי, למדתי רומנית במשך חודש מאיזה אתר באינטרנט. הוא לא היה חף מטעויות, והוא היה די ממוקד בסיטואציות ספציפיות, שבהן אני יחסית מסתדרת, אבל אני אבודה בכל השאר. למשל, אתמול הלכנו לקנות קצת בגדי חורף, ואני למדתי ביטויים ברומנית שקשורים לקניות, בפרט לבגדים. אף אחד מהמוכרים בקומפלקס הענק לא דיבר אנגלית. ידעתי לבקש מידה גדולה או קטנה יותר, לשאול כמה משהו עולה, והבנתי גם את המספרים. ידעתי לשאול אם מקבלים כרטיס אשראי, ובגדול החוויה הייתה בסדר גמור מבחינת השפה. מה שקצת יותר מורכב כרגע זה עניין הרכבת משפטים חדשים מכל מיני מילים שאנחנו מכירים. למשל, אתמול מצאתי את עצמי אומרת לכמה מוכרים: "שלום. אני צריכה מעיל עבור קר מאוד. דצמבר וינואר". העיקר שהבינו אותי ולעזאזל עם הפאדיחות על העילגות שלי.
חוויה לא נעימה מבחינת שפה קרתה לנו לפני כמה ימים. רצינו להזמין מונית והיה לנו טלפון של נהג מונית שקיבלנו מקרוב משפחה רחוק שגר בעיר. התקשרתי לנהג המונית ורציתי להזמין מונית. הוא לא מדבר אנגלית והוא בכל זאת הבין אותי, אבל הוא לא עבד באותו הזמן. הוא אמר, כך הבנתי בדיעבד, שהוא יתקשר לקולגה שלו שיבוא לאסוף אותנו. אני לא הייתי בטוחה בהתחלה אם הוא יתקשר או שאני צריכה להתקשר, אבל הנחתי שהוא יתקשר וכך ירדנו למטה וחיכינו למונית. המוניות כאן נורא נפוצות וכבר למטה חיכתה מונית של אותה החברה. נכנסנו אליה מתוך מחשבה שזהו הקולגה המדובר, מה שכנראה לא היה נכון. לאחר כמה דקות קיבלתי שיחת טלפון, מהנהג המקורי או הקולגה (עד עכשיו זה לא ידוע). השיחה הייתה ברומנית ואנחנו לא יודעים לומר מה היה תוכנה. יתכן שעלינו על סתם מונית שחיכתה, ומאוחר יותר הגיע הקולגה והתקשר לקרוא לנו. הוא דיבר אתי ברומנית, אני דיברתי אתו באנגלית, ותוך חצי דקה השיחה הפכה ל-"Nu înțeleg" (אני לא מבינ/ה) משני צדי השיחה, למשך כשלוש-ארבע דקות. זה היה מתסכל. מאז לא התקשרנו יותר להזמין מונית, ולמזלנו מצאנו שיש אתר באינטרנט לחברת המוניות הזו, שהוא מאוד נוח ואפשר להזמין דרכו מונית.
היום אני אמורה סוף סוף להתחיל ללמוד. עד עכשיו אני לא ממש בטוחה איזה קורסים אני הולכת לקחת. היום אנסה שניים מתוך השלושה ואני מקווה שבקרוב אקבל אישור עליהם מהאוניברסיטה כאן וגם מבר-אילן. כבר יצא לי לדבר עם כמה חברי סגל כאן לגבי הקורסים שאני מתכוונת לקחת, וקיבלתי את התחושה שהם לא כל כך יודעים מה לעשות אתי, ושאני יכולה פחות או יותר לבחור איזה קורסים שבא לי. מה שכן, הם שמחים שבזכותי הלימודים יהיו באנגלית וכך הסטודנטים ישפרו את האנגלית שלהם (מטריד משהו, לא?).
החל מאתמול יש לנו סוף סוף Wi-Fi בבית. אחרי סאגת פיצוח שם הרשת, הצלחנו לפצח גם את הסיסמא. חשבנו להיכנס לממשק הניהול של הראוטר באמצעות כבל רשת ולשנות אותה, אבל אנחנו ילדים טובים מדי ולא רצינו שיהיו בעיות אחר כך. אבל אז אור גילה שבממשק הניהול כתובה הסיסמא באופן גלוי.
אתמול הלכתי כאן למכון כושר. עשיתי כרטיסיה של 8 כניסות שתקפה לחודש (מעט כניסות, כדי לנסות בינתיים). חששתי שאולי לא אבין מה לעשות, בגלל השפה, אבל כנראה ששפת הספורט היא בינלאומית, והסתדרתי טוב מאוד. הייתי בשיעור אימון פונקציונלי, שבו בחצי הראשון של השיעור (החלק האירובי) קפצנו על טרמפולינה ועשינו כל מיני תנועות, ובחלק השני השתמשנו באביזר שלא הכרתי קודם (מוט עם רצועות מחוברות אליו), שאפשר לעבוד אתו על כל הגוף. לאחר מכן, הייתי בשיעור רגליים ובטן, שהחלק הראשון שלו היה אירובי מדרגה והחלק השני היה תרגילי בטן על המדרגה. קרה לי משהו מצחיק בשיעור השני. התמקמתי שם מאחורי עמוד, והסתכלתי כל הזמן על הבחורה שהייתה על הבמה. הייתי בטוחה שהיא המדריכה. בחצי השני של השיעור, פתאום שמתי לב שיש בחור שסופר בקול רם ומתעסק עם המוזיקה. מסתבר שהוא היה המדריך, ושלא ראיתי אותו כי הייתי מאחורי העמוד. הבחורה ההיא סתם עמדה על הבמה. הוא גם שאל אותי משהו ברומנית, כנראה אם אני רואה אותו בכלל. זה היה משעשע, ואני מקווה שהבחורה הזו לא חשבה שזה מוזר שבהיתי בה כל השיעור.
כשיצאתי ממכון הכושר, המדריכה אמרה שהיא צריכה לסמן לי ביקור נוסף בכרטיסיה. מסתבר שמדובר על 8 שיעורים ולא 8 כניסות, מה שקצת מייקר את העסק. בפעם הבאה אני אקנה כרטיסיה גדולה יותר שמוזילה את המחיר של כל שיעור באופן משמעותי. למחיר השיעור יש להוסיף גם נסיעה במונית, לפחות בכיוון החזרה, כי לפעמים קצת קר מדי כדי ללכת ברגל רבע שעה, בטח כשמזיעים אחרי שיעור. כך שהמחיר לא יוצא זול יותר מהמנוי הרגיל שלי בארץ, לצערו של אור (שמנסה למנף את השהות שלי כאן לחיסכון כספי). אבל לא יקר יותר באופן משמעותי, כנראה.
אתמול גילינו מסעדה איטלקית ממש 200 מטר מהבית, באותו הרחוב. אכלנו בה ארוחת צהריים שהייתה זולה וטובה מאוד. יש לה תפריט ענק של דגים, בשר, פסטות, פיצות, מרקים וסלטי ירקות מכל הסוגים. האווירה שם יוקרתית ונעימה. המחירים לא מפסיקים להפתיע אותנו: למשל, אור הזמין פיצה מרגריטה שעלתה 14 ש"ח והייתה בגודל של פיצה משפחתית (8 משולשים, והוא ארז חצי ממנה הביתה להיום). נראה לי שאלך לאכול בה בכל פעם שיגמר לי האוכל בבית, או משהו כזה.
אני מקווה שבקרוב אעלה לכאן גם תמונות מעניינות. עד כה לא צילמנו כמעט כלום (אפילו אור, באופן מפתיע, לא צילם כמעט כלום). אתמול למשל, רצינו לצלם חתול שמצאנו בבניין והתיידד איתנו. הוא עלה איתנו לקומה שלנו וחיכה לנו מחוץ לדלת. כשהשארנו אותה מעט פתוחה, הוא אפילו נכנס קצת. איזה חמוד. יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה. צפו לתמונות של חתול בקרוב.
לפני שנסעתי, למדתי רומנית במשך חודש מאיזה אתר באינטרנט. הוא לא היה חף מטעויות, והוא היה די ממוקד בסיטואציות ספציפיות, שבהן אני יחסית מסתדרת, אבל אני אבודה בכל השאר. למשל, אתמול הלכנו לקנות קצת בגדי חורף, ואני למדתי ביטויים ברומנית שקשורים לקניות, בפרט לבגדים. אף אחד מהמוכרים בקומפלקס הענק לא דיבר אנגלית. ידעתי לבקש מידה גדולה או קטנה יותר, לשאול כמה משהו עולה, והבנתי גם את המספרים. ידעתי לשאול אם מקבלים כרטיס אשראי, ובגדול החוויה הייתה בסדר גמור מבחינת השפה. מה שקצת יותר מורכב כרגע זה עניין הרכבת משפטים חדשים מכל מיני מילים שאנחנו מכירים. למשל, אתמול מצאתי את עצמי אומרת לכמה מוכרים: "שלום. אני צריכה מעיל עבור קר מאוד. דצמבר וינואר". העיקר שהבינו אותי ולעזאזל עם הפאדיחות על העילגות שלי.
חוויה לא נעימה מבחינת שפה קרתה לנו לפני כמה ימים. רצינו להזמין מונית והיה לנו טלפון של נהג מונית שקיבלנו מקרוב משפחה רחוק שגר בעיר. התקשרתי לנהג המונית ורציתי להזמין מונית. הוא לא מדבר אנגלית והוא בכל זאת הבין אותי, אבל הוא לא עבד באותו הזמן. הוא אמר, כך הבנתי בדיעבד, שהוא יתקשר לקולגה שלו שיבוא לאסוף אותנו. אני לא הייתי בטוחה בהתחלה אם הוא יתקשר או שאני צריכה להתקשר, אבל הנחתי שהוא יתקשר וכך ירדנו למטה וחיכינו למונית. המוניות כאן נורא נפוצות וכבר למטה חיכתה מונית של אותה החברה. נכנסנו אליה מתוך מחשבה שזהו הקולגה המדובר, מה שכנראה לא היה נכון. לאחר כמה דקות קיבלתי שיחת טלפון, מהנהג המקורי או הקולגה (עד עכשיו זה לא ידוע). השיחה הייתה ברומנית ואנחנו לא יודעים לומר מה היה תוכנה. יתכן שעלינו על סתם מונית שחיכתה, ומאוחר יותר הגיע הקולגה והתקשר לקרוא לנו. הוא דיבר אתי ברומנית, אני דיברתי אתו באנגלית, ותוך חצי דקה השיחה הפכה ל-"Nu înțeleg" (אני לא מבינ/ה) משני צדי השיחה, למשך כשלוש-ארבע דקות. זה היה מתסכל. מאז לא התקשרנו יותר להזמין מונית, ולמזלנו מצאנו שיש אתר באינטרנט לחברת המוניות הזו, שהוא מאוד נוח ואפשר להזמין דרכו מונית.
היום אני אמורה סוף סוף להתחיל ללמוד. עד עכשיו אני לא ממש בטוחה איזה קורסים אני הולכת לקחת. היום אנסה שניים מתוך השלושה ואני מקווה שבקרוב אקבל אישור עליהם מהאוניברסיטה כאן וגם מבר-אילן. כבר יצא לי לדבר עם כמה חברי סגל כאן לגבי הקורסים שאני מתכוונת לקחת, וקיבלתי את התחושה שהם לא כל כך יודעים מה לעשות אתי, ושאני יכולה פחות או יותר לבחור איזה קורסים שבא לי. מה שכן, הם שמחים שבזכותי הלימודים יהיו באנגלית וכך הסטודנטים ישפרו את האנגלית שלהם (מטריד משהו, לא?).
החל מאתמול יש לנו סוף סוף Wi-Fi בבית. אחרי סאגת פיצוח שם הרשת, הצלחנו לפצח גם את הסיסמא. חשבנו להיכנס לממשק הניהול של הראוטר באמצעות כבל רשת ולשנות אותה, אבל אנחנו ילדים טובים מדי ולא רצינו שיהיו בעיות אחר כך. אבל אז אור גילה שבממשק הניהול כתובה הסיסמא באופן גלוי.
אתמול הלכתי כאן למכון כושר. עשיתי כרטיסיה של 8 כניסות שתקפה לחודש (מעט כניסות, כדי לנסות בינתיים). חששתי שאולי לא אבין מה לעשות, בגלל השפה, אבל כנראה ששפת הספורט היא בינלאומית, והסתדרתי טוב מאוד. הייתי בשיעור אימון פונקציונלי, שבו בחצי הראשון של השיעור (החלק האירובי) קפצנו על טרמפולינה ועשינו כל מיני תנועות, ובחלק השני השתמשנו באביזר שלא הכרתי קודם (מוט עם רצועות מחוברות אליו), שאפשר לעבוד אתו על כל הגוף. לאחר מכן, הייתי בשיעור רגליים ובטן, שהחלק הראשון שלו היה אירובי מדרגה והחלק השני היה תרגילי בטן על המדרגה. קרה לי משהו מצחיק בשיעור השני. התמקמתי שם מאחורי עמוד, והסתכלתי כל הזמן על הבחורה שהייתה על הבמה. הייתי בטוחה שהיא המדריכה. בחצי השני של השיעור, פתאום שמתי לב שיש בחור שסופר בקול רם ומתעסק עם המוזיקה. מסתבר שהוא היה המדריך, ושלא ראיתי אותו כי הייתי מאחורי העמוד. הבחורה ההיא סתם עמדה על הבמה. הוא גם שאל אותי משהו ברומנית, כנראה אם אני רואה אותו בכלל. זה היה משעשע, ואני מקווה שהבחורה הזו לא חשבה שזה מוזר שבהיתי בה כל השיעור.
כשיצאתי ממכון הכושר, המדריכה אמרה שהיא צריכה לסמן לי ביקור נוסף בכרטיסיה. מסתבר שמדובר על 8 שיעורים ולא 8 כניסות, מה שקצת מייקר את העסק. בפעם הבאה אני אקנה כרטיסיה גדולה יותר שמוזילה את המחיר של כל שיעור באופן משמעותי. למחיר השיעור יש להוסיף גם נסיעה במונית, לפחות בכיוון החזרה, כי לפעמים קצת קר מדי כדי ללכת ברגל רבע שעה, בטח כשמזיעים אחרי שיעור. כך שהמחיר לא יוצא זול יותר מהמנוי הרגיל שלי בארץ, לצערו של אור (שמנסה למנף את השהות שלי כאן לחיסכון כספי). אבל לא יקר יותר באופן משמעותי, כנראה.
אתמול גילינו מסעדה איטלקית ממש 200 מטר מהבית, באותו הרחוב. אכלנו בה ארוחת צהריים שהייתה זולה וטובה מאוד. יש לה תפריט ענק של דגים, בשר, פסטות, פיצות, מרקים וסלטי ירקות מכל הסוגים. האווירה שם יוקרתית ונעימה. המחירים לא מפסיקים להפתיע אותנו: למשל, אור הזמין פיצה מרגריטה שעלתה 14 ש"ח והייתה בגודל של פיצה משפחתית (8 משולשים, והוא ארז חצי ממנה הביתה להיום). נראה לי שאלך לאכול בה בכל פעם שיגמר לי האוכל בבית, או משהו כזה.
אני מקווה שבקרוב אעלה לכאן גם תמונות מעניינות. עד כה לא צילמנו כמעט כלום (אפילו אור, באופן מפתיע, לא צילם כמעט כלום). אתמול למשל, רצינו לצלם חתול שמצאנו בבניין והתיידד איתנו. הוא עלה איתנו לקומה שלנו וחיכה לנו מחוץ לדלת. כשהשארנו אותה מעט פתוחה, הוא אפילו נכנס קצת. איזה חמוד. יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה. צפו לתמונות של חתול בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה