שגרה זה לא רע

השבוע הוא שבוע לימודים מלא לשם שינוי. המערכת שלי השתנתה מיומיים מרוכזים בשבוע לארבעה ימים (שלושה קורסים - ארבעה ימים. יעילות זה שם המשחק). עכשיו אני לומדת מהצהריים עד הערב ביום שני, ושלוש פעמים בשבוע בשעות הנוראיות 08:00-10:00 (שלישי, רביעי ושישי). זה קצת לא נוח לקום שלוש פעמים מאוד מוקדם, ובטח שלא ביום שישי, כשבדרך כלל יש ביום חמישי מסיבה בשעה מאוחרת. אבל לפחות אני סוף סוף לומדת, כבר התחלתי להשתעמם. הלימודים עצמם גם די בסיסיים כרגע, כנראה כי זו ההתחלה של החומר. אם זה ימשיך ככה אני אוכל להזמין את הטיסה חזרה לארץ לתאריך שלפני מועדי ב' בלי חשש.

אם יש כאן מישהו מבר-אילן שעדיין קורא אותי (אני יודעת לפחות על שלושה בוגרי בר אילן שקוראים), אני רוצה לומר לכם שבר-אילן היא אוניברסיטה נהדרת, מפותחת וחדשנית. אם אתם חושבים אחרת, נסו לבלות כמה ימים באוניברסיטת אלכסנדרו יואן קוזה ונראה אם תשנו את דעתכם. האוניברסיטה הזאת כזאת עתיקה. הלוחות כאן הם לוחות גיר. אין מקרן בכל כיתה, אלא רק בכיתות ייעודיות לכך (שנקראות "כיתות וידאו"). ה- WiFi באוניברסיטה נועד ליחידי סגולה שיש להם את היכולות להתמודד עם הבירוקרטיה שברישום (כך הבנתי מאחד המרצים, וגם ניסיתי להירשם ועוד לא הצלחתי). במקום זה, יש מעבדות עם מחשבים שמחוברים בכבל רשת (ומותר להוציא את הכבל ולהכניס אותו למחשב הנייד). בכיתה יש במקרה הטוב שקע חשמל אחד (אבל זה בסדר, כי כמעט אף אחד לא מגיע עם מחשב נייד). השירותים כאן נוראיים: אין נייר טואלט, אין סבון, אין נייר לניגוב ידיים ואפילו לא מייבש ידיים, וכמובן שהם גם לא מי-יודע-מה נקיים. היתרון היחיד הוא שלמחלקה למדעי המחשב יש כאן בניין משלה, חבל רק שהוא בן 9 קומות וכדי להשתמש במעלית יש צורך בכרטיס (כנראה מיועדת רק לסגל).

לקראת השגרה החדשה החלטתי על שיעורים קבועים שאלך אליהם במכון הכושר. אני עדיין מתקשה מאוד להישאר כאן לשיעור שני, וכרגע עושה את זה רק פעם בשבוע (מתוך שלוש פעמים שאני הולכת). אני לא יודעת אם השיעורים כאן קשים יותר או שזו ההליכה המרובה שלי כאן (חלקה הגדול בעלייה) ובפרט הליכה של עשרים דקות עד המכון. כנראה שילוב של השניים.

השבוע היה שבוע כל כך שגרתי ורגיל, שמצד אחד זה היה מבורך ומצד שני אין לי שום דבר מעניין לכתוב. מחר אור מגיע לכמה ימים אז הרשומה הבאה תהיה יותר מעניינת.