היו אמורים להיות לי כמה ימים משעממים ונטולי לימודים. למזלי, בינתיים הימים שלי לא משעממים ולא נטולי לימודים. אתמול בבוקר הגעתי לאוניברסיטה לפגישה עם הדיקן שביקש ממני להגיע לדבר אתו ב- 10:00. בדר"כ בימי שני אני אלמד משמונה בבוקר, אבל השבוע, כאמור, התבטלו לי כל השיעורים. בזמן שחיכיתי לו פגשתי את המרצה שלי והיא אמרה לי שהשיעור של 12:00 מתקיים ושהיא נוסעת רק למחרת. כנראה שכשהיא אמרה שאנחנו לא נפגשים כלל השבוע, היא התכוונה לסטודנטים של שנה ב', והקורס של אתמול היה קורס של שנה א'. אני כרגיל עושה בלגן בסדר המומלץ של הקורסים ולוקחת קורסים משתי השנים (ולא לראשונה). בכל מקרה, יצא לי במקרה שלא פספסתי.
לא ממש הייתי בטוחה על מה הוא רוצה לדבר אתי, אבל בפעם האחרונה שדיברנו אמרתי לו שאני לא בטוחה איזה קורסים לקחת, אז חשבתי שזו הזדמנות להגיד לו שאחרי השיעורים של יום שישי החלטתי להירשם לקורסים האלה. אבל אז הוא רצה שנדבר על הנושא שעליו הוא עשה את הדוקטורט, שזה נושא שלמדתי אותו בקורס בתואר הראשון וככל הנראה יהיה קשור לתיזה שלי. לא ממש הבנתי מה יש לי לתרום בנושא, בתור סטודנטית בשבוע הראשון של התואר השני, שכל הידע שלה בתחום לקוח מקורס אחד מהתואר הראשון. אז התברר לי שהוא רוצה שאתחיל לכתוב את התיזה אצלו. כמובן שזה לא רלוונטי בכלל, מהמון סיבות: עצם העובדה שאני כאן לחמישה חודשים בלבד, אני אמורה לכתוב את התיזה שלי בבר-אילן, אין לי מושג במה אתמקד ואני לא יודעת עד כמה בכלל הרעיון אמור להיות שלי, וכמובן שאין לי עדיין שום רעיון או מספיק ידע כדי לחשוב על אחד. בסוף הסכמתי לכתוב לו מאמר על עבודות קודמות שנעשו בתחום - כאן בערך מסתכם כל הידע שלי בתחום עד כה. מזל שיש לי סיכומים שלי משנה שעברה, ואני מקווה שהתרגום לא יהיה יותר מדי מציק.
אחר כך היה לי תרגול בקורס "מורפולוגיה, לקסיקולוגיה ותחביר מהיבט חישובי" (סליחה על התרגום הקלוקל). בניגוד למה שאני מכירה, כאן בזמן התרגול מקבלים את תרגיל הבית ומתחילים לעבוד עליו. כך, אם יש שאלות, אפשר לשאול את המרצה (זה עוד קטע מוזר - לא נתקלתי בקונספט של מתרגל כאן). קיבלנו תרגיל קליל והמרצה נתנה לנו את האפשרות לבחור באיזו שפת תכנות לכתוב אותו. כתבתי אותו ב- #C וזה היה שינוי מרענן. היום בבוקר סיימתי אותו בבית, אבל אני בטח עוד אחזור ואשפץ אותו, כי יש לי זמן.
אחרי שיצאתי מהאוניברסיטה נסעתי במונית לקניון כדי לעשות קניות. היה כבר מאוחר משתכננתי (בגלל השיעור בהפתעה) אז הלכתי לאכול צהריים בקניון. הקניון הזה נקרא Palas Mall והוא קניון ממש מפואר, גם מבפנים וגם מבחוץ. (עדכון 09.10: יש כאן תמונה באדיבות אור מהביקור הקודם שלנו כאן):
אפילו איזור המזון המהיר, איזור שבדר"כ אני לא מתקרבת אליו אפילו, היה מסודר כל כך יפה ומפתה. כמובן שבחרתי בבר סלטים בהרכבה והיה מוצלח וזול.
משם המשכתי לסופר. הסופר נקרא Auchan ואני חייבת להקדיש פסקה (משעממת נוספת) על כמה שאני אוהבת את הסופר הזה. הוא בהחלט שם את "חצי חינם" בכיס הקטן! יש שם כמעט הכל. הוא ענק, הכל מסודר בו יפה, הכל זול (לא יודעת אם יחסית לפה, אבל יחסית לארץ בטוח). אחד הפיצ'רים הנחמדים שלו הוא קנייה של המון מוצרים במשקל. יש שם מקרר ענק מלא בירקות ופירות קפואים שאפשר לקנות במשקל. יש מאפייה שאפשר לקנות בה לחם לפי מספר פרוסות (אבל אני בינתיים עברתי ללחם ארוז, כשגיליתי ש"לחם שיפון" יכול גם להכיל 0.01% קמח שיפון ו- 99.99% קמח לבן בערך...). אפשר לקנות על משקל אגוזים, גרעינים, דגני בוקר, פסטה, דגנים, קטניות, אבקת כביסה ומה לא. חוץ מזה, יש שם דגייה ענקית והמון דגים טריים שבארץ לא קל להשיג. מזל שאין לי כאן אוטו ואני לא יכולה לסחוב הרבה, אחרת בטח הייתי קונה יותר.
בערב הלכתי שוב למכון הכושר. הפעם הסתפקתי בשיעור אחד. זה היה שיעור אירובי מדרגה, והוא היה קשה מבחינת הטכניקה. היה קצת מביך להיות גם זו שלא דוברת רומנית וגם זו שלא קולטת את הצעדים. המדריכה התעקשה להסביר לי. בסוף קלטתי את הצעדים וראיתי גם שמאחוריי הייתה מישהי שהרבה פחות הסתדרה ממני, אז באופן יחסי כנראה שלא הבכתי את עצמי יותר מדי. חשבתי להישאר לשיעור הבא אבל אז לא היה לי כוח מכל היום הארוך הזה (היו עוד כמה סידורים באמצע שלא ציינתי והרבה הליכה ברגל), היו לי עוד דברים לעשות בערב וגם קצת התקמצנתי על הכרטיסיה. אז חזרתי הביתה.
היום יום לא מעניין במיוחד. אחרי שסיימתי את התרגיל עד הצהריים, הייתי צריכה ללכת לבנק. הבנק נמצא ממש ליד הפקולטה, אבל הפעם הייתי צריכה להגיע רק לבנק. קצת התעצלתי ללכת ברגל עשרים וחמש דקות בכל כיוון רק בשביל סידורים בבנק, אבל ממש לא רציתי לקחת מונית ביום כזה יפה ובשעות האור. אז החלטתי שבדרך חזרה מהבנק, אשב בבית קפה לשתות את הקפה של ארבע, ואקח אתי את הלפטופ להתחיל לעבוד על המאמר ולעדכן גם את הבלוג. זה בדיוק מה שעשיתי, וטוב שכך. יש בחוץ שמש שאפשר כמעט לדמיין שאני בארץ (אבל הרבה פחות חם), אפילו הורדתי את המעיל בדרך. שתיתי קפה טעים (עם קצת סירופ שוקולד למעלה, אם לא ביקשתי את זה במפורש אז הקלוריות לא נחשבות, נכון?), עבדתי קצת על המאמר וישבתי לכתוב את הרשומה הזו. עכשיו אני אבקש חשבון ברומנית ואלך הביתה, כדי שלא יחשבו שאני איזו לפטופיסטית.
לא ממש הייתי בטוחה על מה הוא רוצה לדבר אתי, אבל בפעם האחרונה שדיברנו אמרתי לו שאני לא בטוחה איזה קורסים לקחת, אז חשבתי שזו הזדמנות להגיד לו שאחרי השיעורים של יום שישי החלטתי להירשם לקורסים האלה. אבל אז הוא רצה שנדבר על הנושא שעליו הוא עשה את הדוקטורט, שזה נושא שלמדתי אותו בקורס בתואר הראשון וככל הנראה יהיה קשור לתיזה שלי. לא ממש הבנתי מה יש לי לתרום בנושא, בתור סטודנטית בשבוע הראשון של התואר השני, שכל הידע שלה בתחום לקוח מקורס אחד מהתואר הראשון. אז התברר לי שהוא רוצה שאתחיל לכתוב את התיזה אצלו. כמובן שזה לא רלוונטי בכלל, מהמון סיבות: עצם העובדה שאני כאן לחמישה חודשים בלבד, אני אמורה לכתוב את התיזה שלי בבר-אילן, אין לי מושג במה אתמקד ואני לא יודעת עד כמה בכלל הרעיון אמור להיות שלי, וכמובן שאין לי עדיין שום רעיון או מספיק ידע כדי לחשוב על אחד. בסוף הסכמתי לכתוב לו מאמר על עבודות קודמות שנעשו בתחום - כאן בערך מסתכם כל הידע שלי בתחום עד כה. מזל שיש לי סיכומים שלי משנה שעברה, ואני מקווה שהתרגום לא יהיה יותר מדי מציק.
אחר כך היה לי תרגול בקורס "מורפולוגיה, לקסיקולוגיה ותחביר מהיבט חישובי" (סליחה על התרגום הקלוקל). בניגוד למה שאני מכירה, כאן בזמן התרגול מקבלים את תרגיל הבית ומתחילים לעבוד עליו. כך, אם יש שאלות, אפשר לשאול את המרצה (זה עוד קטע מוזר - לא נתקלתי בקונספט של מתרגל כאן). קיבלנו תרגיל קליל והמרצה נתנה לנו את האפשרות לבחור באיזו שפת תכנות לכתוב אותו. כתבתי אותו ב- #C וזה היה שינוי מרענן. היום בבוקר סיימתי אותו בבית, אבל אני בטח עוד אחזור ואשפץ אותו, כי יש לי זמן.
אחרי שיצאתי מהאוניברסיטה נסעתי במונית לקניון כדי לעשות קניות. היה כבר מאוחר משתכננתי (בגלל השיעור בהפתעה) אז הלכתי לאכול צהריים בקניון. הקניון הזה נקרא Palas Mall והוא קניון ממש מפואר, גם מבפנים וגם מבחוץ. (עדכון 09.10: יש כאן תמונה באדיבות אור מהביקור הקודם שלנו כאן):
אפילו איזור המזון המהיר, איזור שבדר"כ אני לא מתקרבת אליו אפילו, היה מסודר כל כך יפה ומפתה. כמובן שבחרתי בבר סלטים בהרכבה והיה מוצלח וזול.
משם המשכתי לסופר. הסופר נקרא Auchan ואני חייבת להקדיש פסקה (משעממת נוספת) על כמה שאני אוהבת את הסופר הזה. הוא בהחלט שם את "חצי חינם" בכיס הקטן! יש שם כמעט הכל. הוא ענק, הכל מסודר בו יפה, הכל זול (לא יודעת אם יחסית לפה, אבל יחסית לארץ בטוח). אחד הפיצ'רים הנחמדים שלו הוא קנייה של המון מוצרים במשקל. יש שם מקרר ענק מלא בירקות ופירות קפואים שאפשר לקנות במשקל. יש מאפייה שאפשר לקנות בה לחם לפי מספר פרוסות (אבל אני בינתיים עברתי ללחם ארוז, כשגיליתי ש"לחם שיפון" יכול גם להכיל 0.01% קמח שיפון ו- 99.99% קמח לבן בערך...). אפשר לקנות על משקל אגוזים, גרעינים, דגני בוקר, פסטה, דגנים, קטניות, אבקת כביסה ומה לא. חוץ מזה, יש שם דגייה ענקית והמון דגים טריים שבארץ לא קל להשיג. מזל שאין לי כאן אוטו ואני לא יכולה לסחוב הרבה, אחרת בטח הייתי קונה יותר.
בערב הלכתי שוב למכון הכושר. הפעם הסתפקתי בשיעור אחד. זה היה שיעור אירובי מדרגה, והוא היה קשה מבחינת הטכניקה. היה קצת מביך להיות גם זו שלא דוברת רומנית וגם זו שלא קולטת את הצעדים. המדריכה התעקשה להסביר לי. בסוף קלטתי את הצעדים וראיתי גם שמאחוריי הייתה מישהי שהרבה פחות הסתדרה ממני, אז באופן יחסי כנראה שלא הבכתי את עצמי יותר מדי. חשבתי להישאר לשיעור הבא אבל אז לא היה לי כוח מכל היום הארוך הזה (היו עוד כמה סידורים באמצע שלא ציינתי והרבה הליכה ברגל), היו לי עוד דברים לעשות בערב וגם קצת התקמצנתי על הכרטיסיה. אז חזרתי הביתה.
היום יום לא מעניין במיוחד. אחרי שסיימתי את התרגיל עד הצהריים, הייתי צריכה ללכת לבנק. הבנק נמצא ממש ליד הפקולטה, אבל הפעם הייתי צריכה להגיע רק לבנק. קצת התעצלתי ללכת ברגל עשרים וחמש דקות בכל כיוון רק בשביל סידורים בבנק, אבל ממש לא רציתי לקחת מונית ביום כזה יפה ובשעות האור. אז החלטתי שבדרך חזרה מהבנק, אשב בבית קפה לשתות את הקפה של ארבע, ואקח אתי את הלפטופ להתחיל לעבוד על המאמר ולעדכן גם את הבלוג. זה בדיוק מה שעשיתי, וטוב שכך. יש בחוץ שמש שאפשר כמעט לדמיין שאני בארץ (אבל הרבה פחות חם), אפילו הורדתי את המעיל בדרך. שתיתי קפה טעים (עם קצת סירופ שוקולד למעלה, אם לא ביקשתי את זה במפורש אז הקלוריות לא נחשבות, נכון?), עבדתי קצת על המאמר וישבתי לכתוב את הרשומה הזו. עכשיו אני אבקש חשבון ברומנית ואלך הביתה, כדי שלא יחשבו שאני איזו לפטופיסטית.
אני לא חשבתי על זה כשהייתי איתך ב-Auchan אבל אחרי שעשיתי קניות בחצי חינם הבנתי יתרון של הדברים האלה שנמכרים במשקל - אפשר לקנות קצת. ככה אם בן-אדם אחד קונה חסה לשימוש עצמי בלבד או אם הוא רוצה לקנות חסה רק לתוכים שלו - הוא לא חייב לקנות 300 גרם ויכול להסתפק בשישה עלי חסה.
השבמחקכן, אני מבין שהם כנראה לא מוכרים שם חסה במשקל. בטח יש דוגמה יותר טובה.